כל נשמה מהווה חלקיק מהאור האלוקי. והינה מתנה יקרת-ערך שניתנה לאדם על ידי הבורא. הנשמה הינה בבחינת שליח, נציג של הבורא יתברך בעולם הגשמי.

חלוקה זו בין העולם הגשמי לבין העולם הרוחני, הינה מותנית ויחסית במידה רבה. בבריאה אין גורם נמוך באופן מוחלט או גבוה באופן מוחלט. כל הנבראים החומריים מתקיימים מכוח הרוח המחיה אותם. בכל בעל חיים, צומח או אפילו עצם דומם טמון כוח רוחני. כשם שהנשמה יוצקת חיים לתוך הגוף, כך בורא העולם ממלא את העולם ברוחניות, והיא מהווה מקור לקיומו. אין להפריד בחיים הארציים בין הגוף לנשמה, ולכן כה קשה להשיב על השאלה: מהי מהות האדם - הגוף או הנשמה?

הבה נבהיר את הדברים ביתר פירוט. הפייטנים כתבו שהנשמה נמצאת בלב האדם. והנה, בעזרת הרפואה המתקדמת נערכו ניתוחי השתלת לב רבים. נשאלת השאלה, האמנם כשמעבירים את הלב מאדם לאדם עוברת עמו גם הנשמה? מעבר לכך, כאשר יצליחו בעתיד לערוך ניתוחים ולהעביר מוח מאדם לאדם, התעבור עמו גם הנשמה?

בספר ה'תניא' (פרק ט') מובא: "מקום משכן הנפש האלוקית הוא 'מוחין שבראש', ומשם היא מתפשטת לכל האיברים וגם ללב". אין זה בלתי נמנע, שביום מן הימים ילמדו המלומדים, כיצד להעביר את הזיכרון מאדם לאדם, כשם שהדבר נעשה באמצעות תקשורת מחשבים. באותה שעה ניווכח, כי אישיות האדם מתמקדת בהכרה ובזכרון שנאגרו במוח. כאשר אדם מת, המוח מפסיק לתפקד, וגם תאי המוח נהרסים. אך כלום פירושו של דבר הוא שהאינפורמציה וההכרה נעלמים ללא עקבות, כמו היתה זו תוכנת מחשב שנמחקה?

אין הדבר כן! הבורא יודע ומכיר את כל מחשבותינו, זכרונותינו ואת כל מה שמתרחש במוחנו. כל האינפורמציה הנאגרת במוחו של כל אדם ממשיכה להתקיים. זוהי משמעות האלמוות. הנשמה שבה אל מקורה, וממשיכה לחיות. "וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה" (קהלת י"ב ז'). המוות הוא 'צורת חיים'. אין דבר ההולך לאיבוד לאחר המוות. האדם מתפורר, וכל יסוד מיסודותיו שב למקורו. רוב גוף האדם מורכב מיסוד העפר, כפי שנאמר בפסוק: "ואל עפר תשוב" (בראשית ג', י"ט), אולם גם שאר היסודות חוזרים למקורם. כשם שהחומר פושט צורה ולובש צורה, כך הם פני הדברים גם בחיים הרוחניים. את המחשבות ואת הרגשות שלנו לא ניתן להשמיד. החיים משנים צורה או מתעלים לרמה עליונה יותר. המוות אינו הפסקת החיים, אלא שינוי צורתם. הנשמה הנצחית, שהעניק ה' יתברך לאדם ורק לאדם, הינה בעלת יכולת להרגיש, לחשוב, להתייסר, לשמוח, ותדיר שואפת היא להגיע אל יוצרה.