בכל ארה"ב מעולם לא היה עו"ד מוצלח כמותו. אם היו לך מספיק מצלצלים בכיסך לשכור את שירותיו, חזקה עליו כי היה מוציא עבורך את פסק הדין הטוב ביותר, ברוב המקרים אף זיכוי מוחלט. מערכת התביעה הכללית רעדה מפניו, המושבעים העריצו אותו, והפושעים שיחרו לפתחו. כזה היה עו"ד סמואל ליבוביץ', יהודי מרומניה שהשתקע בארה"ב ונחל הצלחה עולמית. בכל חייו מעולם לא כשל במשפט. היה אמן הרטוריקה והדיאלקטיקה. מלבד במקרה אחד, מקרה המשמש אבן דרך, ונלמד בכל בית ספר למשפטים.

היה זה בעיר יוסטון שבטקסס. אחד מגדולי הפושעים נתפס אחרי מצוד משטרתי נרחב, תוך הפעלת כוחות רבים ומידע מודיעיני פנימי. משהושיבוהו על כס הנאשמים, ידע כי גזר דין מוות מרחף על ראשו, וזאת לא בכדי. מי כמוהו יודע, כי מה שידוע בציבור על מעלליו אינו אלא כאין וכאפס לעומת מה שעשה באמת. אם הוא היה צריך לשפוט את עצמו, ללא ספק היה יוצא חייב בדין, ואף עונשו היה החמור ביותר בחוקה האמריקאית. אך החיים גדול יותר מכל רצון אחר. גם פושע זה רצה לשמר את נשמתו בגופו, וזאת למרות שפעמים אין ספור לא נענה לרצונם של אחרים להשאיר את נשמתם בתוך גופם.

בלית ברירה נפרד הלה מכמות מכובדת של מזומנים, ושכר את שירותיו של עו"ד סמואל ליבוביץ למען ייצגו בכבוד. ולו יצליח בכך שישאיר את ראשו וגופו ביחידה אחת דיינו.

מעולם לא נמנע עו"ד ליבוביץ לייצג אף אדם, ואפילו אם הוא היה התגלמות הרוע האנושי, זאת מתוך אמונה כי לכל אדם זכות ייצוג בבית המשפט, ובפרט אם מוכן הוא לשלם עבור שירות זה.

המשפט החל. בזה אחר זה עלו העדים ואמרו את דברם. חבר המושבעים מחבר את  העדויות אחת לאחת, ומול עיניו עולה דמות פושע ממדרגה ראשונה. עבריין שללא כל ספק ראוי לעונש החמור ביותר בחוק.

בעיה אחת ניצבה לנגד עיניהם של המושבעים. אמנם כל ההוכחות הצביעו לעבר הנאשם, אלא שמעולם לא נמצאו אותם אנשים אשר הועלמו בעקבות מעשיו של הנאשם, וזאת מהסיבה הפשוטה, כי מחוקי ההישרדות הם, לא להשאיר ראיות בשטח. אנשי מקצוע מסוגו של הנאשם ידועים היו ביכולתם להעלים ראיות, אף אם היה הדבר כרוך במאמץ הגורם לכל יציקת בטון להגדיל את נפחה כנפח שיעור גוף אדם.

גם באותו מקרה יחיד, בו ההסתברות הייתה יותר מכל מקרה אחר שבו הואשם, שהרי  טביעות האצבע של הנאשם היו בזירת הפשע, וכן עדי ראייה ראוהו נכנס ויוצא מזירת הפשע, עדיין הייתה חסרה החוליה המקשרת בין הראיות לבין מבצע המעשה.

התיק היה נראה כסגור, חבר המושבעים היה נראה נחוש בהחלטתו לשים קץ למעשי נבלה מסוג זה של הנאשם, ומספר הראיות היה נראה כסביר מעל כל ספק. איזה להטוט ישלוף ליבוביץ' הפעם מכיסו, לא יכלו אפילו לדמיין.

משנעמד עו"ד ליבוביץ במקומו מול דוכן המושבעים, מביט בהם בעיניו החודרות, כך הוא אמר: "כבוד השופט! חבר המושבעים ומערכת בית המשפט, לאחר שעיינתי בתיק ההוכחות, נוכחתי לדעת כי התיק מושלם הוא, ואין בו אף פגם ולו הקטן ביותר. לא נותרה בידי אלא ברירה אחת, והיא למצוא את ההרוג בעצמו ולהביאו לבית המשפט, למען תראו כי למעשה אין הוא הרוג יותר ממני או מכם. אמנם המאמצים  היו קשים, הטרחה מרובה וההוצאות בלתי מבוטלות בעליל, אך המאמץ היה כדאי ועלה בידי למצוא את ההרוג מהלך על רגליו, ולאחר מאמצי שיכנוע סיכמתי עימו כי יגיע לכאן לבית המשפט. בעוד 30 דקות יכנס ההרוג לבית המשפט, בבחינת "בא הרוג ברגליו", וממילא המשפט בטל ומבוטל.

דממה הושלכה בבית המשפט, ניתן היה לחתוך בסכין את המתח. ההלם שאחז את מערכת התביעה היה כה גדול, עד שהתובע הראשי נותר פעור פה וללא נשימה.

תמו 30 הדקות, עיני כל הנוכחים נעוצות בדלת בית המשפט, אך כלום לא מתרחש.

עו"ד סמואל ליבוביץ נעמד שוב במקומו, חיוך של ניצחון מרוח על פניו, "רבותי היקרים" צר לי לאכזב אתכם, אך אף אחד לא עומד להיכנס בשערי בית המשפט, כל אשר סיפרתי לכם איננו אלא מעשיה שבדיתי ממוחי הקודח..."

אבל... וכאן הרעים ליבוביץ בקולו: כיצד יכולים אתם ליטול את חייו של אדם על פי עדויות, שאפילו אתם אינכם מאמינים בהן. שהרי אם היה ברור לכם במאת האחוזים כי עדויות אלו אמת הן, מדוע המתנתם כמחצית השעה, ומדוע נעצתם את עיניכם בדלת בית המשפט. ודאי שעדיין ספק נמצא בליבכם שמא אין הנאשם אשם, ואם כן, איך המצפון והחוק המוסרי נותן לכם ליטול חייו של אדם, כשלא הוכח מעל כל ספק כי אשם הוא?

הפסקה הוכרזה בבית המשפט. תעלול נבזי מסוג זה עדיין לא נעשה בבית המשפט, מאז היווסדו. אך מה יעשו וטענתו של ליבוביץ יש בה מהאמת.

חבר המושבעים יצא להתייעצות טרם יכריעו את גזר הדין,

משנכנסו לאולם הודיעו את החלטתם לשופט: "אשם", פה אחד.

סמואל ליבוביץ' ההמום קם מכיסאו והחל מנפנף בידיו, הכיצד מתעלמים אתם מהספק?

אמנם, אנו הסתפקנו משיב יו"ר המושבעים, לא לחינם נעצנו מבטנו לעבר הדלת, אך זוג עיניים אחד בקהל לא זע ממקומו, עיניו של היושב על כס הנאשמים לא משו ממקומם, הוא לא הביט לעבר הדלת בשעה שכולנו הבטנו, הוא לא ציפה במתח לכלום, מכיוון שהוא ידע שאף אחד לא יכנס ועל פי הודאתו האשמנו אותו!

כאשר הלך הקב"ה אל אומות העולם והציע להם את התורה, החלו מיד לחקור מה כתוב בה, האם התורה מתאימה להם. אומה אחר אומה דחתה מעל פניה את הזכות לקבל את התורה. לבסוף כשהגיע הקב"ה אל עם ישראל, מיד הם אמרו "נעשה ונשמע". וכי לעם ישראל לא היה חשוב לדעת מה כתוב בה?

העם היהודי אינו זקוק לבירורים, האם תורת ה' מתאימה להם. הם יודעים את האמת! מי שיודע, לא מברר ולא מסתפק, שמא תופיע הפתעה מעבר לדלת.