האמונה בדבר קיומם של כוחות על חומריים, כגון מלאכים, שדים ורוחות,  הקיפה בעבר הלא רחוק את כל אנשי העולם. לא היה מדובר על אמונות דתיות, שכן אמונות אלו הקיפו את כל התרבות האנושית, מכל הדתות והתרבויות גם יחד. אפילו אריסטו ויתר הפילוסופים היווניים האמינו בקיומם של כוחות על טבעיים, שנקראו בפיהם "שכלים נבדלים". התפיסה הרווחת והמקובלת מדור לדור לא ראתה את עולמנו כעולם אחד בלבד של חומר, אלא כמרכיב אחד קטן בתוך אינספור מערכות שונות ומשונות, של עולמות שונים ומשונים, המשפיעים מזה לזה. הפילוסופים היווניים האמינו שנשמת הפילוסוף זוכה לידבק ב"שכל הפועל", שהוא הגורם הרוחני היותר קרוב לעולמנו אנו. בכל תרבות ותרבות נתפסו אותם יצורים ועולמות שונים בצורה אחרת. נראה הדבר כאילו מוסכמה זו מקורה במסורת מדור לדור, איש מפי איש עד לאדם הראשון ולצאצאיו, שמהם נפוצו אומות העולם.

כאשר פרצה המהפיכה המדעית, והוגי הדעות במערב החלו לכפור בכל המסורת האנושית האוניברסאלית, הדבר הראשון שנזרק החוצה, היתה האמונה בדבר קיומם של כוחות רוחניים. אמונה זו נראתה לעיניהם של הפילוסופים והאינטלקטואלים של המאה הקודמת כמקבץ של אמונות טפילות, חסרות הגיון ויכולת הוכחה. אותם פילוסופים גאים של עידן הנאורות, בתקופת השיא של רוח הקידמה והגאוה המדעית, היו משוכנעים בכל ליבם, שרק ענין של זמן מפריד בינם לבין הרגע המיוחל שבו יצליח המדען המיתולוגי לפתור את כל חידות תבל, בעזרת המבחנה והמיקרוסקופ, כלי הקסם הכל יכולים. או אז יוכלו ליצור תמונת עולם גשמית לחלוטין, של עולם שאינו מכיל דבר מלבד חומר ואנרגיה. מים רבים זרמו מאותה תקופה. הפיזיקה המודרנית של איינשטיין ופיזיקת הקוונטים הפכו את תמונת העולם הבטוחה והמוסברת לנחלת ההיסטוריה. במקום להגיע לתפיסת עולם הגיונית ומטריאליסטית, של עולם מסודר הפועל על פי מספר מצומצם של חוקי טבע נוקשים ומובנים, נאלצו אנשי המדע לקבל תפיסת עולם פלאית, של עולם מוזר ותמוה, שבו ישנם מספר מערכות חוקים החיות זו לצד זו בהרמוניה משונה, ועוד כל מיני ניסים ונפלאות, כמו חלקיקים שמשנים את התנהגותם על פי הצפיה של החוקרים בהם, ועוד ועוד.

באקלים פרוע זה, הפסיקו אנשי המדע בכלל והפיזיקה בפרט לראות ברעיון כל שהוא "בלתי אפשרי". אין בלתי אפשרי. כל רעיון משונה שיוכל לקדם במשהו את הסברת העולם שסביבנו, יתקבל בברכה.

והנה, בגליןן האחרון של כתב העת החשוב "סיינטיפיק אמריקן", נמצא התיאור הבא, הנראה כלקוח מספר מדע בדיוני.

"ייתכן שבתוך היקום שלנו נארג בדממה יקום צללים אחר, בעל חיים פנימיים עשירים משל עצמו

המדענים חושבים ברצינות גדלה והולכת על האפשרות שהחומר האפל, בפרט, אינו סתם תחבולה מתמטית המסוגלת להסביר את תנועתו של החומר הנראה, אלא צד נסתר של היקום שיש לו חיים פנימיים עשירים. ייתכן שהוא מורכב ממש מגן חיות של חלקיקים שמגיבים זה עם זה דרך כוחות טבע חדשים – יקום שלם הארוג בדממה בתוך היקום שלנו".

עכשיו, בואו נשאל את עצמנו שאלה פשוטה. אם כבר הגענו למסקנה, שלצד היקום שלנו יש יקום נוסף, בעל חיים פנימיים עשירים כהגדרת אנשי המדע, מנין לנו שבאותו יקום פלאי אין עולם שלם, עם כוכבים וגרמים שונים, בדיוק כמו העולם שלנו? ואולי באותם עולמות ישנם יצורים, בדיוק באותה מידה שהם קיימים ביקום שבו אנו חיים?

ואולי, אולי נכנה את אותם יצורים בשם הארכאי "שדים"? בעצם, למה לא? ובכלל, הרי תומכי התיאוריה מודים שלאותו יקום יש השלכות חשובות מאד על עולמנו אנו. הרי זה בדיוק מה שהאמינו מיליארדי בני אדם פרימיטיביים במשך אלפי שנים. 

מבחינת המדע המודרני אתה יכול להאמין בכל דבר שהוא. אתה יכול להאמין בעולמות עליונים, אתה יכול להאמין בכל מיני יצורים, אבל רק בתנאי אחד – אל תקרא להם בשם "עולמות עליונים" או חלילה בשמות כמו "אבי"ע". תקרא לזה יקום מקביל, תקרא לזה אנרגיה אפילה, לא משנה מה, העיקר שתדבר כמו אדם נאור.