הכותל המערבי, כפי המקובל, הינו חלק מחומת הר הבית שהקיפה את בית המקדש השני. חומה זו נבנתה או שופצה ע"י המלך הורדוס, שחיזק ושיפץ את בניין בית המקדש וסביבותיו. אורכה של חומה זו הוא כארבע מאות מטרים ומעלה. רק חלקה גלוי כיום לעין, והחלק הארי שלה מכוסה ע"י בתים הנשענים עליה.

המיוחד בכותל המערבי הוא, שעפ"י המסורת היהודית מעולם לא זזה ממנו שכינה. על הפסוק בשיר השירים: "הנה זה עומד אחר כותלנו", דורשים חכמינו: "זה כותל מערבי שמעולם לא זזה ממנו שכינה".

בית המקדש חרב לפני כאלפיים שנה. האויבים לא הסתפקו בהרס ובחורבן שזרעו במקום, אלא רצו לאבד כל זכר לעובדה שאי פעם עמד במקום בית מקדש יהודי. לצורך מימוש מטרה זו הם חרשו את אדמת ההר, העבירו עפר רב וסלעים ממקום זה כדי ליישר את השטח, והעלימו את העדויות על מיקומן המדוייק של המחיצות השונות שהיו בנויות בבית המקדש.

למרבית הפלא, למרות מאמציהם, הכותל המערבי נשאר עומד על תילו. המקום נחשב ל'שער השמים', כלומר, קדושת המקום גורמת, שבמקום זה תפילות ישראל מתקבלות ע"י ה' ברצון רב יותר מבכל מקום אחר.

כל תפילות עם ישראל לאורך הדורות מכוונות לבית המקדש, כלומר, למקום זה ולסביבתו. יהודים רבים פוקדים את המקום המקודש מתוך ידיעה ודאית, שכאן ניתן ביתר קלות לחוש בקרבת ה' ולהעפיל לפסגות רוחניות. הכותל הפך למקום שהיהודים שופכים בו את לבם לפני ה'. כאן הם זועקים בעת צרה, וכאן הם משתפכים בקול רינה ותודה בימי מועד. כל יהודי מסוגל לחוש כאן כאילו הוא מצוי בביתו שלו. לבו של העם היהודי פועם במיוחד במקום מקודש זה.

הכותל המערבי, השריד היחיד מביהמ"ק, הוא גם סמל החורבן. אין מקום המסוגל להמחיש בצורה טובה יותר, עד כמה חסר לנו בית המקדש. איננו זוכים לראות את הכוהנים בעבודתם ואת הלוויים בשירתם. איננו זוכים לראות את עם ישראל עולה לרגל לבית המקדש בשלושת הרגלים. לא ייפלא שעקב זאת היה הכותל תמיד הכתובת לכיסופי הדורות, לערגתם לבואה של הגאולה השלמה, לבואו של משיח צדקנו.

ובאשר לדורנו - הכותל הוא המרכז הרוחני של ארצנו. ההאחזות בארץ מקבלת משנה תוקף בזכות הכותל. הוא ממחיש לכל באי עולם שהארץ היא ארץ האבות, ועתה שבו בניהם אליה. הם מתרפקים על אבניה, מתפללים ומייחלים ליום בו יכירו כל באי עולם, כי ארץ ישראל המקודשת ניתנה ע"י הבורא לעמו ישראל לדורות עולם.