הא-ל הוא תכלית הטוב. ואמנם, מחוק הטוב הוא להיטיב, וזה מה שרצה הוא יתברך -  לברוא נבראים כדי שיוכל להיטיב להם. היות שהבורא הוא תכלית הטוב, הרי שהטובה המושלמת שיכול הבורא האינסופי להעניק לאדם היא שייכות אל הטוב בעצמו, ואין טוב יותר מאשר קרבת אלוקים. הסיבה שבשלה ברא אלוקים את האדם היא כדי להנותו מהטוב האמיתי: מקרבת אלוקים!

ככל שהתענוג רוחני יותר, כך ההנאה עמוקה יותר. לכן, ההנאה הגדולה ביותר היא ההוויה הרוחנית הטהורה ביותר. התענוג הגדול ביותר שאנו יכולים לחוות הוא עצם הקרבה אל האלוקים.

בעולם החומר קיים קושי להתקרב אל ה'. חיי היום יום סוחפים אותנו במרוצתם. אם כן, כיצד נוכל לבנות קשר עם ה' ולהנות מהתענוג הגדול ביותר עלי אדמות?

התפילה מהווה מסגרת טבעית ליצירת קשר עם הבורא. קשר מוחשי שבו אנו מוצאים את עצמנו עומדים לפני השכינה הקדושה. אנו משוחחים עם ה', שופכים את לבנו לפניו, משבחים אותו ומודים לו. והוא מקשיב ומאזין לכל הגה היוצא מפינו. עוד לא היתה תפילה כנה אשר יצאה מעומק הלב שלא התקבלה במרום.

אדם המנצל את רגעי התפילה להתקרב אל ה', חווה תענוג שאין דומה לו. זהו הרגע שבו מתמלא רצונו של ה' בבריאה, רגע של קרבת האדם לאלוקיו. התפילה היא ההזדמנות שנתן הבורא לאדם לדבוק בו, זוהי דרכו להנות את ברואיו האהובים מטובו האמיתי.

ה' ברא את העולם והוא מנהיג אותו באופן המוביל את בני האדם להתפלל ולהתקרב אליו כל העת. כל קושי וכל בעיה ששם ה' בדרכנו, הם הזדמנות להנות מהתענוג של קרבת אלוקים. כל הנסיונות, הבעיות והייסורים נועדו למטרה אחת - להביא אותנו לתפילה.