חשבון נוקב וארוך היה לבני ישראל עם מדין. הם אלו שהחטיאו את ישראל בעבירות חמורות, וכתוצאה מכך נפלו אלפים רבים מישראל במגיפה. לפיכך, בשעה שעמד משה רבינו להסתלק מן העולם, הטיל הקב"ה עליו את המשימה האחרונה בחייו, לערוך מלחמת חרמה נגד המדיינים.
משה רבינו מיהר להוציא לפועל מצוה זו.
משה פנה אל העם באומרו: "החלצו מאתכם אנשים לצבא" (במדבר ל', ג'). הביטוי "החלצו" מתפרש כזירוז. משה הורה להם להזדרז לצאת למלחמת מצוה. משה, שכל ימיו היו עתירי מעש, ורגע מחייו לא אבד לריק, הזדרז גם עתה למלא את מצות בוראו באהבה.
כל מערכה, מעצם טבעה, גובה מחיר כבד. היוצא לקרב חייב להתאזר במידה גדושה של נכונות ושל מסירות נפש, שאם לא כן, כל עתיד המערכה מוטל בספק. הרבה נגיעות יש לאדם, אולם עולה על כולנה הוא רצון החיים. הבורא יצר את האדם במתכונת כזאת שחייו יהיו בעיניו הערך היקר מכול. לכן, בזמן היציאה לקרב התבקשו יוצאי הצבא להחלץ מהנטיות האישיות, עד שיהיו מוכנים לסכן את חייהם כדי למלא את צו הבורא.
במלחמת מדין מילאו חלוצי הצבא בנאמנות אחר הוראות משה, ובזכות זאת הם ניצחו, ואיש מהם לא נפגע. מתוך רגשות הודיה לבורא על ההשגחה הפרטית המיוחדת שליוותה אותם, הם מצאו לנכון להביא תרומות מיוחדות לאהל מועד. תרומות אלה מביעות תחושת הודאה לה' שהצילם מיד צריהם.
דברים אלו, שהם נכונים בהקשר ליציאה למלחמה פיסית, במבט נרחב יותר שרירים ותקפים גם ביחס למלחמה המתמדת בה מצוי האדם תדיר.

בספר "חובות הלבבות" מובא:
"אמרו על חסיד אחד שפגש אנשים שבים ממלחמת אויבים, ושללו שלל אחר מלחמה חזקה. אמר להם: שבתם מן המלחמה הקטנה, התעתדו למלחמה הגדולה! אמרו לו: ומה היא המלחמה הגדולה? אמר להם: מלחמת היצר וחייליו".
קדמונינו הדגישו, שכל אדם שאינו חי לאור ההכרה שהוא מצוי בעיצומה של המערכה הכבדה נגד יצרו, משמעות הדברים היא, שלגביו כבר הוכרעה המערכה בכישלון צורב...
גם מלחמה זו דורשת מן האדם ריכוז של כל המשאבים ושל כל כוחות הנפש, והתנערות מנגיעות קטנוניות.
יש לך אדם שהוא חבוש בבית כלא של יצרים ותאוות, והוא נמק שם כמי שאין לו תקוה. אדם אחר - השגרה אופפת אותו מכל עבר, עד שכל מעשיו, גם הטובים, נעדרים וחסרי חיות פנימית. עינינו רואות גם אנשים הנלפתים בצבתות של מוסכמות חברתיות שונות, שאינן נותנות דרור למעשים עצמאיים, ולעתים אף לא למחשבה בת חורין.
מול כל אלו מצווה האדם: "החלצו מאתכם". על האדם להשתחרר מהאזיקים הכבדים של היצרים, של הנגיעות ושל השגרה הכובלים אותו מכל עבר. ובזכות זאת תהיה הדרך לניצחון סלולה לפניו.

עד היכן האדם מסוגל להתעלות בהחלצות ובהשתחררות מן הנגיעות האישיות?
משה ידע שכל עוד לא יצא למלחמת מדין, ימשיך הוא לחיות, כי תפקידו בעולם עדיין לא הושלם. למרות זאת, מיהר משה רבינו למלא את דבר ה', אף שהדבר יעלה לו במחיר הסתלקותו מן העולם.

כאשר נתייצב בנקודת הבחירה החופשית שלנו, תעמוד מול עינינו דמותו של משה רבינו, בזריזותו הפקיר את עצמו ונחלץ להלחם את מלחמת ה'. אף אנו, במלחמה הפרטית שלנו, מסוגלים לנחול נצחון מוחץ, אם נחלץ חושים למען ה', תורתו ומצוותיו.