בחז"ל מצאנו התייחסות מיוחדת במינה לשיר השירים –

"כל השירים קודש ושיר השירים קודש קדשים". (ידים ג' ה')

מה כל כך מיוחד בשיר השירים?

שיר השירים עוסק בנקודה הגבוהה והטמירה ביותר בתכלית הבריאה - באהבה שבין עם ישראל לקדוש ברוך הוא. זו הנקודה שאליה שואפת כל הבריאה. העולם כולו נברא בשביל שהאדם יעבוד וידבק בבוראו, ועם ישראל נבחר למטרה זו. אהבת הבורא היא הנקודה הגבוהה ביותר בעבודת השם.

בספר "חובות הלבבות" בתחילת שער אהבת הבורא כותב שכל המעלות והמידות הטובות הם שבילים ודרכים בדרך למטרה הסופית - אהבת הבורא.

שיר השירים מהוה שיר שכולו אהבה בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא. כל השירים מבטאים סוג של אהבה, זו מהותו של השיר, אולם שיר השירים מהוה את שיאה של האהבה, האהבה בהתגלמותה. שיר השירים נכתב דווקא על ידי שלמה המלך, מדוע?

כדי להבין נקודה זו עלינו להתבונן מעט בהיסטוריה של עם ישראל.

מאז שנולד אברהם אבינו, ידע עם ישראל עליות ומורדות, הן ברוחניות והן בגשמיות. תקופות זוהר ותקופות אפילות, ותהפוכות מתהפוכות שונות. הן בתקופות הזוהר והן בתקופות השפל הגיע עם ישראל לשיאים ששום אומה ולשון לא הגיע. אף אומה לא הגיע לשיאים של יציאת מצרים ומתן תורה ואלף שנות נבואה, ואף אומה לא הגיע מאידך לשפל הנורא של רכבות המוות לאושוויץ, רח"ל.

והנה, אף על פי שההיסטוריה היהודית מלאה בעליות ומורדות, ניתן בכל זאת לשרטט קו כללי. מאז אברהם אבינו, החלה זריחתו של עם ישראל. בתחילה היו הם שלושת האבות, שאמנם הביאו לעולם מציאות חדשה של שורש האומה הישראלית, אך היו הם יחידים, ולא אומה. מאברהם ויצחק יצאו עשיו וישמעאל, ורק אצל יעקב אבינו "נסגרה ההרשמה". מי שבפנים בפנים, ומי שבחוץ - בחוץ.

כאן נוסד עם ישראל. לאחר מכן באה הנסיגה של גלות מצרים שנועדה לזכך את עם ישראל ולהכשירו לייעודו ההיסטורי, אך כאשר יצאו בני ישראל ממצרים, הם כבר היו אומה שלימה. לא עוד משפחה אחת, אלא שתים עשרה שבטים. זהו שלב נוסף בהתקדמות של התכנית האלוקית.

בני ישראל מקבלים את התורה, בונים את המשכן, ונכנסים לארץ ישראל. עכשיו כבר יש פה אומה, שקבלה את התורה, ויש לה אפילו אחוזת ארץ. אך עדין חסרה המלכות, והקמת בית המקדש במקומו הקבוע. עם ישראל מוקף עדין באויבים מרים שאינם נותנים לו מנוחה.

אחרי כמה מאות שנים, שמואל הנביא ממליך את שאול המלך, למלך ישראל. עכשיו כבר יש מלכות, אבל עדין ישנם מלחמות עם האויבים. אין שקט בטחוני, ולא ניתן לפנות לעבודה הגדולה של הקמת בית המקדש במקומו.

אחרי שאול המלך מגיע תורו של דוד המלך. הוא פותח במסע מלחמות וכיבושים נרחב, ומצליח למגר את כל אויבי האומה. אחרי מאות שנים, מגיע סוף סוף עם ישראל אל המנוחה ואל הנחלה.

דוד המלך רואה את המצב הנפלא, ורוצה לגשת להקמת בית המקדש, אך הקדוש ברוך הוא שולח לו את המסר על ידי נתן הנביא. כדי לבנות את בית המקדש ישנו צורך באיש של שלום. אמנם דוד המלך לחם את מלחמות השם, אמנם הוא הביא את עם ישראל למצב בטחוני וכלכלי נפלא, אך עדין אין זו הפסגה. פסגת ההצלחה תלויה בשלום והשקט, לא במלחמות.

מטרה נעלית זו הושגה רק בתקופת מלוכתו של שלמה המלך. תקופה זו הייתה שיא ההצלחה החומרית והרוחנית של עם ישראל. שלום מוחלט והעדר מלחמות, ושגשוג כלכלי חסר תקדים. מתוך שלווה זו פנה שלמה המלך לביצוע המטרה החשובה ביותר של עם ישראל - הקמת בית המקדש.

תקופה זו הוותה את שיא השיאים בעלייתו של עם ישראל. העם יושב על אדמתו, הוא נהנה מפריחה כלכלית חסרת פרופורציות, משלום ושלוה, מעמד בין לאומי איתן, וברוחניות - בית המקדש עומד על מכונו, רוח הקודש והשראת השכינה.

תקופת זוהר זו לא נמשכה זמן רב. מיד עם מותו של שלמה המלך נחלקה מלכות ישראל לשניים, ומצב זה של מלכות אחת לכל עם ישראל לא חזרה יותר. מייסד מלכות עשרת השבטים, ירבעם בן נבט, הורה על ניתוק מעבודת בית המקדש, והעמיד את העבודה הזרה של העגלים בדן תמורתה. בכך הודחו עשרת השבטים מדרך התורה. נפילה קשה זו סימנה את השלב הראשון בתהליך הכואב של ירידת קרונו של עם ישראל. תהליך זה נמשך אלפי שנים, מפסגת הצלחתו תחת שלטונו של שלמה המלך, ועד לשפלותו האיומה, בגלות הקשה.

נמצא אם כן, שתקופתו של שלמה המלך היוותה את פסגת ההצלחה הרוחנית והחומרית של עם ישראל. תקופה זו הייתה המתאימה ביותר לכתיבתו של שיר השירים, שיר האהבה הנצחי בין עם ישראל לבורא יתברך.