|
השאלה
01/11/2012
|
לשם מה קבעו חכמים את התפילה?
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
תשובה מאת ערכים
|
כמעט אין אדם שלא נקלע למצב שבו הוא נשא תפילה לאלוקיו שיעמוד לימינו ויעזרהו. רבים אשר אינם מתפללים בכל יום, מצאו את עצמם עסוקים בתפילה בעתות צרה. משהו פנימי דחפם להתפלל, ואולי, ללא מודע החלו שפתותיהם למלמל תפילה. הלב המה, הלב רגש, הלב זעק לתפילה, והשפתיים... החלו לנוע.
רגש זה, רגש האמונה בברא, רצון להתקשר אל מקור החיים הבריאות, והאושר, טבוע בפנימיותו של כל אחד מבאי עולם. יש כאלה, שרגש זה פועם בקרבם תדיר ועל פיו הם מנחים את חייהם, ויש שהוא חבוי בעומק ליבם, מכוסה בשכבות רבות של מחשבות זרות חומרניות. אך גם באנשים אלה, בעתות משבר או צרה, פורץ רגש את המחסומים הסוגרים עליו וזועק: אלוקים ענני!
למרות שהתפילה היא תכונה טבעית אצל הנברא זקוקה היא למסגרות ודפוסים. כידוע הרגשות מושפעים ממצב האדם. לא הרי רגשות האמונה בלב אדם בריא כבלב אדם חולה. ולא אלה שבלב אדם ער ורענן כאותם שבלב אדם עייף וחלש.
חז"ל תיקנו שלוש תפילות ביום – ערב, בוקר וצהרים, כדי שבכל יום ובכל עת יהיה האדם קשור לאלוקיו. בעת שמחה ובעת צער, בזמן שכוחותיו עמו ובזמן שעזבוהו, תמיד עומד הוא לפני בוראו. שוב אין רגשות לבו נתונים לחסדיו. אילו היינו ממתינים עד שהיה חפץ להתפלל, כי אז היו זמנים רבים חולפים ללא תפילה. רק בהיות התפילה קבועה, קריאת ליבו האמיתית והטבעית תהיה כתיקנה.
יש לתפילה תפקיד נוסף. האדם, מורכב מגוף ונשמה. כשם שהגוף אינו חי ללא מזון, כך גם הנפש אינה מתקיימת ללא סעד. ולא עוד, אלא שעיסוקיו התמידיים של האדם בענינייו הגשמיים, מעכירים את הטנרה של הנפש הרוחנית. כי גשמיות ורוחניות אויבים הם, ובגבור האחד, יחלש השני. כדי לאזן את כוחותיו, צריך האדם להתעסק גם בעניני רוח, כך תתחזק הנפש ותוסיף לתת כוחה.
זמן התפילה מוקדש כולו לצרכי הנפש. באותה העת עוזב האדם את כל עיסוקיו, מסלקם ממחשבתו וכל כולו פנוי לעסוק בהתקשרות עם הקדוש ברוך הוא. כשם שגוף האדם זקוק לשלוש סעודות ביום, כך גם הנפש סועדת שלוש פעמים ביום: שחרית, מנחה וערבית. וכדברי הכוזרי (ג, ה): "הסדר הזה לנפש, כסדר המזון לגוף – מתפלל לנפשו וניזון לגופו. ומתמדת עליו ברכת התפילה עד עת תפילה אחרת, כהתמדת כוח סעודת היום עד שיסעד בלילה".
זמנים אלו של התפילה הם זמני "סעודת הנפש", והן השעות שאותן מקדיש האדם לחלק הנכבד שבו שלמענו נוצר.
|
|
|
|
|
|