מהי משמעות המושג ''מידה כנגד מידה''?

אחד הכללים להנהגה ממרום הוא: "במידה שאדם מודד - בה מודדין לו". משמעותו של כלל זה היא שהגמול האלוקי מגיע לאדם באותה מתכונת בה הוא פעל. חז"ל ציינו מספר דוגמאות: "שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך נקרו פלשתים את עיניו... אבשלום נתגאה בשערו, לפיכך נתלה בשערו". כמו כן, פרעה מכיון שהטביע את ילדי ישראל במים, לכן הוא וחילו טבעו בים סוף. מאליו מובן, שכך היא המידה גם בצד הטוב, ביחס החיובי של ה' כלפינו. גם השכר המגיע משמים על המעשים הטובים ניתן במדוייק על פי מידתם, גישתם ויחסם של האנשים למצוות. ככל שיתמידו האנשים בהליכה בתום, בשיפור המידות הטובות וביחס אנושי חם ורחום – הם יקבלו יחס דומה משמים. כי "ה' צילך", כשם שהצל צמוד לאדם, כך כל הקורה לאדם מאת ה' - צמוד למעשיו, לטוב ולרע. הנהגה זו של 'מידה כנגד מידה' מגבירה מאד את מידת הבטחון בה' והשענות על עזרתו. כי האדם הרואה הנהגה זו לבו בטוח שמה' היתה לו כל זאת. מצות הביטחון בבורא מתבססת על ההנחה שאין מקרה בעולם. השקפה זו יוצרת אופטימיות בלב האדם הבוטח. מעתה, אין הוא עוד גרגיר אבק השט בתוככי יקום אין-סופי, אין הוא יצור עלוב אשר גורלו מוכתב מכוחם של גורמים קוסמיים מחד גיסא ומבליל תגובות ביו-כימיות מאידך גיסא; אין הוא עוד כדור משחק בידי תהליכים כלכליים או קרבן של גושים פוליטיים ובעלי זרוע שונים הנאבקים זה בזה. אין הוא עומד חסר אונים מול מציאות מכנית, אוטומטית, מתוחכמת, ועם זאת – חסרת כיוון. אושרו אינו תלוי ב'מזל' – שלפי ההבנה האנושית הוא מושג המתקשר למיעוט סטטיסטי שגורלו שפר עליו. אין כאן מזל, לא מקרה ולא עולם מופקר. הכל בידי שמים! יחד עם זאת, חשוב להדגיש: האדם הבוטח מודע למציאות ולסכנותיה. הוא אינו שוגה באשליות ואינו שקוע בסוגסטיה תלושה בנוסח: "אנו נתגבר". האופטימיות שלו נובעת - עקרונית ורגשית - מההכרה שאין בעולם מקריות אומללה, ואין נסיבות שלא ניתן להחלץ מהן, הקב"ה הוא מנהיג העולם ודואג לכל, וכפי שנאמר: "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת". מכאן נובעת השמחה: "כי בו ישמח לבנו, כי בשם קדשו בטחנו", ומכאן מקורו של הבטחון: "הנה א-ל ישועתי - אבטח ולא אפחד". חייו של אדם הבוטח בה' שונים, כאמור, במהותם מחייו של אדם חסר ביטחון בה'. הבוטח בה' זוכה, מלבד הסיוע וההצלה ממשברים, גם לאיכות חיים שונה, לאופטימיות ולתקוה שישועתו נמצאת בהישג יד.