|
|
|
השאלה
|
|
כיצד ניתן להגיע לאמונה בבורא?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת ערכים
|
המכשול העיקרי הניצב בדרכו של מי שמבקש לקבל על עצמו עול תורה ומצוות הוא תחושת האנוכיות המקננת בקרבו. רגשות אנוכיים עלולים לגרום לכך שמבטו של האדם יהיה סובב והולך רק סביב עצמו. הוא יעשה רק את מה שמשתלם לו, יתעניין רק בתחום העשוי להביא לו תועלת, וכל צעדיו יהיו מוכתבים על ידי אינטרסים אישיים בלבד. אנוכיות זו המרכזת את מבטו של האדם אל תוככי עצמו, מונעת ממנו לקבל מרות עליונה. אדם זה יברח מהאמת מחשש שמא יוגבלו שאיפותיו ורצונותיו האנוכיים.
הבסיס לכפירה אינו מצוי במישור הפילוסופי, אלא בתחום הנגיעות האישיות-אנוכיות. ואכן, כך אמנם ארע לאומות העולם. כאשר הציע להן ה' לקבל את התורה לפני מעמד הר סיני, הן סירבו. לכל אומה היה נימוק שונה לסירובה, אולם היה מכנה משותף לכולן: חוסר הרצון לוותר על אינטרסים ועל נגיעות אישיות. לא ההיגיון הוא זה שמנע מבני עשו וישמעאל לקבל את התורה, אלא חוסר הנכונות לוותר על חרב הרצח או על היד המתגרה בכל! חוסר הרצון להיפרד מסאת תאוותיהם הקטנוניות הוא שהיה בעוכרי האומות.
באותה מידה שהאדם מצליח לבער מקרבו סממנים של אנוכיות, כך עשוי שכלו לשפוט על פי שיקול דעת מעמיק, המחייב להכיר תודה למי שאמר והיה העולם ולציית לכל הוראותיו. מאמצי האדם המעוניין להתעלות ברוחניות צריכים להיות מכוונים להרחקת האנוכיות הטמונה בלבו. זו היתה סגולתם של ישראל בהגיעם למדבר סיני, כפי שנאמר בתורה: "ויחן שם ישראל נגד ההר". ומבארים: "ויחן" מלשון "חן", כל אחד מישראל מצא חן בעיני רעהו. גם מילת "ויחן" הכתובה בלשון יחיד מוכיחה את אשר נכתב ברש"י על פסוק זה: "כאיש אחד בלב אחד".
כאשר מבטו ומעייניו של האדם מרוכזים בו בעצמו, אין הזולת מסוגל למצוא חן בעיניו, שהרי מתוך רצון לשמור על מעמדו המרכזי, הוא מחפש פגמים ומומים אצל רעהו. רק כאשר אדם מוכן לוותר על מרכזיותו, יכול הזולת למצוא חן בעיניו. כאשר איש מוצא חן בעיני רעהו, מסוגלים הכל להגיע לאחדות אמת, כפי שהגיעו אליה ישראל למרגלות הר סיני.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
