|
|
|
השאלה-גלבוע
|
שלום לכבוד הרב,
כבר זמן לא קטן מטרידות אותי מחשבות שמערערות לי את אמונת החכמים. לאחרונה קראתי ספר העוסק בנושא התמודדות היהודים שמורי המצוות במהלך השואה. נדהמתי לגלות עד כמה הם מסרו עצמם בזמנים כ"כ קשים כדי לקיים אפילו מצוות דרבנן ואיני מבין למה?. מדוע הגזרות/תקנות של חז"ל נחשבות כמו מצוות מהתורה? האם מצווה דאורייתא לא השובה יותר? ובכלל למה ראו חכמנו לאסור כ"כ הרבה דברים (כמו לדוגמא נגינה בשבת) האם לא די ב 613 מצוות שכבר יש לנו? אשמח שתעזור לי -גלבוע-
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
לגלבוע שלום!
ראשית ,לא הבנתי את מגמתך. ממעשי ההקרבה של רבבות יהודים, כיצד הם לא ויתרו על רוחניות, גם בשנות אופל, יש רק להתפעל, להתרגש, להתחבר למורשת זו. כאשר רואים מעשה גבורה רוחני, האם אין מקום לאמץ זאת? לשאת יהודים אלו על כפיים?
בהקשר לצורך המצוות דרבנן נאמרו על כך מסכתות שלמות. עובדה היא כי ללא תוספת שמירה זו, לא היו נשמרות המצוות מן התורה. ככל שהנושא הנשמר יותר מעלוה, יותר יקר ויותר פגיע אנו מציבים גדרות, מגדלי שמירה ושאר הרחקות כדי לנוצרו.
תקנות חז"ל תוקנו באופן מדוייק מאד, תוך שיקול עדין וזהיר את מה לאסור ומתי, מה יפגע אם לא נתקן וכן, עד כמה תפגע התקנה במעשי בני האדם.
שמירת התקנות היא המוכיחה שהאדם אמנם אוהב את בוראו אהבה אמיתית. כמה שמירות ואמצעים מתוחכמים תעשה כדי לשמור בביתך יהלום יחיד בעולם. האם תסתפק בהגפת התריסים?
בעיני חכמינו מצוות התורה עולות בערכן על היהלום הגדול ביותר.
בברכה
זאב
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
