איך מתיחסת היהדות לערך עצמי מהו ומה הנקודה העיקרית שיש לבן אדם להיתפס בה?

שלום שמואל, הקטע הראשון בספר "שערי עבודה" המיוחס לרבנו יונה, מדבר בדיוק על הנידון הזה - "הפתח הראשון הוא שידע האיש העובד ערך עצמו, ויכיר מעלתו ומעלת אבותיו, וגדולתם וחשיבותם וחיבתם אצל הבורא ית'. וישתדל ויתחזק תמיד להעמיד עצמו במעלה ההיא, ולהתנהג בה תמיד, ... ויעשה אשר לא יבושו אבותיו מדרכיו וממעשיו כפי כוחו והשגת ידו. ויצא לו מזה כי כאשר יתאווה תאוה ויעלה בלבבו גאוה לעשות דבר שאינו הגון, יבוש מעצמו ויבוש מאבותיו, וישיב לנפשו ויאמר, אדם גדול וחשוב כמוני היום שיש בי כמה מעלות טובות רמות ונישאות, ושאני בן גדולים בן מלכי קדם, איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לא-לוהים ולאבותי כל הימים. ואם חלילה וחס לא יכיר מעלתו ומעלת אבותיו, נקל יהיה בעיניו ללכת בדרכיו הפריצים, להגלות נגלות כאחד הנבלים למלאות תאוותו ... ויבין וישכיל וידע כי יוכל להשיג מעלתם וחשיבותם וחיבתם [של אבותיו], כאשר יעבוד כמותם כל ימי חייו ועיתותיו ושעותיו ורגעיו כפי כוחו והשגתו ... כי הא-ל ית' אינו מבקש מבני האדם כי אם לפי כוחם.". ללימוד נוסף בענין - בספר "עלי שור" של הרב וולבא זצ"ל, חלק ראשון. בברכה, נח.