|
|
|
השאלה
|
|
כיצד יתכן שאלקים ברא עולם שקיימים בו כה הרבה כאב וסבל?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
התבוננות על עולם ומלואו ובחינת טיבו יביאו אותנו למסקנה שאכן, שרבות בו מאד הן התופעות הטובות והחיוביות! המזון הערב, היופי, הרוח הנעימה והמעוררת את אהבת החיים, הקולות הנהדרים מעוררי ההתלהבות, ההתבוננות באיתני הטבע, האהבה, השמחה, הבינה והחכמה, הסיפוק מהילדים ומעל הכל האפשרות להידבק בבורא - כל אלו ועוד מעניקים לאדם המתבונן חויה נפלאה של טוב ויופי.
אמנם קביעה זו אינה מבטלת את השאלה אודות הסבל המצוי בעולם, אולם היא מצמצמת את היקפו, כי למעשה רוב רובו של העולם הוא טוב! זאת ועוד, את חלקו המכריע של הסבל מסוגלים אנו לבטל, שכן אלקים, הרוצה בטובתנו, נפח בנו נשמה והעניק לנו יכולת בחירה בטוב. באמצעות הבחירה יכולים אנו להשפיע על פנימיותנו. אפילו אדם הנמצא בכלא, ושוביו מנסים לדכאו בכל דרך אפשרית, מסוגל לחוש כבן חורין. התחושה תלויה בכח רצונו הנחוש ובחוסנו הרוחני.
בחיי היום יום מוקפים אנו בשפע תופעות טבע: עצים פורחים ונובלים, השמש זורחת ושוקעת, הרוח נושבת ושוקטת, הכל מתנהל על פי חוקי הבריאה, שעליהם נאמר: "חוק נתן ולא יעבור" (תהלים קמ"ח, ו'). מכח ההרגל נוטים אנו להאמין, לדוגמה, שגם המחלות הפוקדות את בני האדם אינן אלא חלק בלתי נפרד מתופעות הטבע. אמונה זו מתחזקת ביתר שאת בימינו, לנוכח העובדה שמדע הרפואה מתחקה אחר שורשי המחלות ומוצא הסברים וגם ארוכה ומרפא למחלות רבות. הדבר מביא לתחושה שהכל סובב סביב מעגל חוקי הטבע.
אולם על פי מידת האמת שונים פני הדברים לחלוטין. גם אם המחלה מתנהלת על פי תהליך 'טבעי', היא מהווה אירוע חריג. המחלה היא מסר אישי של הבורא. היא נשלחת לכתובת מדוייקת, אל אדם מסויים ולשם מטרה מוגדרת. לעתים מטרתה לעורר ולעתים מטרתה להעניש. יתכן גם שקיימות מטרות נוספות הנעלמות מעיני בשר ודם.
עלינו לנקוט בכל האמצעים הטבעיים המסייעים לחיים בריאים, ובעת מחלה להשתמש בכל הדרכים המקרבות את הריפוי, אולם בראש ובראשונה עלינו לדעת שהמחלה בת שמים היא - ברצון ה' היא (לא) תגיע, וברצון ה' היא תסור.
עלינו לזכור שהייסורים מגיעים מאב שאוהב אותנו מאד ללא שום תנאי, וכפי שנאמר: "וידעת עם לבבך, כי כאשר ייסר איש את בנו, ה' אלוקיך מייסרך" (דברים ח', ה'). יחסו של הבורא אלינו דומה ליחסו של אב לבנו.
קיימים שני גורמים המביאים סבל על האדם: האחד הינו תוצאות מעשיו הרעים כלפי שמים או כלפי הבריות. במקרה זה אם פונה החוטא לאלוקיו בבקשת סליחה, תוהה על העבר ומקבל על עצמו דרך חדשה לעתיד, הוא מקל בכך את עונשו. התפילה היא חלק ממצות התשובה והיא ממתיקה את החטאים.
הגורם השני המביאה לסבל הוא "ייסורים של אהבה" - ייסורים הבאים לעורר אדם שלבו מנמנם, שתפילתו רדומה או שאינו משנס את מותניו ומתאמץ בעבודת ה'. יסורים אלו הם קולות אזעקה הקוראים לו לפקוח עינים, להלהיב לבבות ולהפעיל את כל יכולתו למען ה'. אותו אדם "רדום" שחלה לפתע, תתחזק אמונתו בעקבות המחלה, ושוב הוא יקרא אל מנהיג העולם בכל לבו.
הייסורים גורמים לאדם להתפכח מהדמיונות. כשאדם מתייסר הוא חושב על החיים האמיתיים, על עצם חייו ועל מטרת קיומו. הייסורים מוציאים את טעם החיים האמיתי של האדם מן הכוח אל הפועל.
הבורא מביא ייסורים על האדם כדי שיוכל להזדכך באמצעותם, להפוך לאדם רוחני יותר. מי שזוכה להסתכל על ייסוריו באור נכון, מתוך הכרה שאלו ייסורים של אב לבנו, מקבל הכול אחרת.
יש סיבה נוספת המביאה ייסורים על האדם. לעתים, מרוב טובה שוכח האדם את נותן הטובה. לעומת זאת, כאשר יחסר לו ענין חיוני כבריאות וכדומה, הוא יזכר במי שמעניק לו אוצרות טובה וברכה באופן תמידי.
חכמינו לימדונו: "לעולם יקדים אדם תפילה לצרה". אדם המצליח להגיע לפסגות גבוהות בתפילתו, גם שלא בשעת צרה – מובטח לו שתפילתו היא מגן ומחסה עבורו. תפילה זו מונעת את הצרות מלבוא. במרום, במקום שבו שוקלים ומודדים כל דיבור קל וכל נטיית לב, נכנסות כל התפילות לאוצר התפילות ומכריעות את הכף לזכות ולטובה.
בכח רצונו מסוגל כל אדם לבער את רוב תחושות העצב הקיימות בחייו. העצב נובע מתסכול, מקנאה, משיממון ומחולשתו של היצר הטוב. התסכול נובע מהערכה עצמית מופרזת ומאי השגת יעדים דמיוניים. את השיממון ניתן להחיות באמצעות חדוות יצירה ובאמצעות ביטול הגורמים לייסורים, דהיינו: התבוננות אופטימית ביפי הבריאה, תפילה מתמדת וקשר רוחני אל הבורא כבן אל אביו. על כל אלו נוסיף רגשי הכרת טובה למי שמחדש בטובו את העולם ואת האדם בכל יום. נקדים בהודיה, ולא נמתין לחסר ולמכאוב כדי להכיר בחסד זה.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
