|
|
|
השאלה
|
|
כיצד מקרב יישוב ארץ ישראל את האדם לאמונה?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
מאז ישיבתו עתיקת היומין של עמנו על אדמתו התפתחה אהבה פנימית בין עם ישראל לארץ ישראל, אהבה אשר אלפי שנות נדודים וניתוק לא יכלו להקהות אותה. מיום גלות עמנו מארצו לא חדלו יהודים לפלס את דרכם דרך ארצות רבות ומרחבי ימים כדי לזכות לחונן את עפרה. "כי רצו... את אבניה, ואת עפרה יחוננו" (תהלים ק''ב, ט''ו). יחידים וקבוצות עזבו את רכושם ועלו ארצה. היה זה במחיר המרת חיים נוחים בחיי סבל ודוחק. זכרונה של ארצנו עולה בתפילות היומיומיות ובברכות שונות, וכן בעת שמחה ובשעת צער. אין יום אשר זכרון הארץ לא עולה בלבו של בן עמנו מקיים המצוות.
תפקידה של ארצנו אינו מצטמצם בהיותה בית לאומי לאומתנו. ארץ ישראל קשורה לבנין אישיותו של היחיד ולהשפעה על צביון כלל האומה. נביא דוגמאות למעורבותה של הארץ בבנין קומתו הרוחנית של האדם:
מצות האמונה, המצוה הראשונה בעשרת הדברות כוללת את חיוב ההכרה בקב"ה כיוצר הבריאה. אמנם בכל מקום על פני תבל, חייב האדם להגיע להכרה זו, אך אין כארץ ישראל המסייעת להקניית שלימות האמונה.
בית המקדש הוא המקום שבו הישרה הקב"ה את שכינתו. הבאים בשעריו חשו בנוכחותם לפני ה'. תחושה זו נבעה הן מכח הקדושה שאפפה את המקום והן מפאת הניסים שהתרחשו בבית המקדש דרך קבע. העליה למקום המקדש בכל ימות השנה, ובפרט בעת התכנסות כל העם בשלושת הרגלים, חיזקה בלב הבאים את התחושה כי אכן עומדים הם לפני האלוקים.
הקורבנות שהובאו לבית המקדש שבירושלים חיזקו גם הם את האמונה בה'. יסוד ההקרבה הוא ההכרה במציאות עליונה אשר אליה כפוף האדם, והוא מביע את הכרת הטובה כלפיה על חלקו בחיים.
גם הנבואה, הקשר הרוחני העילאי עם הבורא, מקומה בארץ ישראל. קיומה של הנבואה מאשר את מציאותו של הבורא, המודיע לבני האדם את רצונותיו באמצעות נביאיו.
היושבים בארץ נצטוו שלא לעבד את אדמותיהם בשנת השמיטה. "וכי תאמר מה נאכל בשנה השביעית, הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו? וציוויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלוש השנים" (ויקרא כ"ה, כ'-כ"א). החקלאי הישראלי מובטח לו כי בשנה השישית יוביל לביתו תנובה גדולה פי שלוש מהרגלו בשאר השנים, כדי שיהיה לו מקור מחיה בזמן שנאסר עליו לזרוע ולקצור.
אך לא רק אחת לשבע שנים זכה העם להשגחה פרטית. כל יבולי השדה מתקיימים בארץ מכח ההשגחה המיוחדת של הבורא על ארץ נחלתו. מקורות המים בארץ דלים הם, ארץ ישראל מצויה תחת חסותו של הקב"ה והוא מספק את צרכיה מדי יום ביומו כדי שנרים את עינינו למרום ונתקרב אליו באופן תמידי. הצורך במים מקרב את האדם לבוראו, ולכן חסרה ארצנו מקורות מים וכלכלתה תלויה בחסדי שמים, שהם הגשמים. והכל כדי להדגיש את חיבתו המיוחדת של ה' אליה.
לעולים לירושלים ברגל אשר השאירו את רכושם בבתיהם, הובטח כי "לא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני ה' אלוקיך, שלוש פעמים בשנה" (שמות ל"ד, כ"ד). העולה לרגל ידע שרכושו נמצא תחת פיקוחו של הקב"ה, שומר ישראל. בחזרתם לביתם מצאו עולי הרגל את רכושם שמור בדרך פלאים, וראו בעליל את השגחת ה' עליהם ועל ממונם.
גם בעת חורבנה מצויה בארץ קדושה והשראת שכינה המשפיעה על יושביה. אין חכמה כחכמת ארץ ישראל ובמקום זה חש האדם שהוא קשור לשכינה.
ארץ ישראל היא האדמה שרק עליה מסוגלים בני עם ישראל להגיע לשיא פריחתם. מלבדם לא הצליחה שום אומה שחיה בארץ, להפריח את שוממותיה ולנטוע בארץ יתד נאמן ובנין של קיימא. על עת גלותינו נאמר: "והשימותי אני את הארץ ושממו עליה אויביכם היושבים בה" (ויקרא כ"ו, ל"ב). הארץ שומרת אמונים לבניה והיא ציפתה כל השנים לחזרתם של בניה האהובים אליה.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
