מהי הדרך לאמונה בבורא עולם?

ניתן להבחין במציאות הבורא באמצעות התבוננות בנפלאות הבריאה. די להתבונן בהרמוניה שאנו חלק ממנה, כדי להבין כי יש מנהיג לבירה (הוא העולם, בלשון חכמינו).

הטבע מעיד על חכמה נפלאה. מבנה גוף האדם, איבריו ותאיו מעידים על יוצר אמן המסתתר מאחורי היצירה הנפלאה והמורכבת. גם כל העולם הסובב את האדם מכריז על בריאה מתוכננת.

נביאי ישראל, בקראם לעם להתעורר באמונה, היפנו את מבטם לבריאה. ישעיהו הנביא קרא להתבונן בגרמי השמים ולהסיק מהם את המסקנות המתבקשות: "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, המוציא במספר צבאם, לכולם בשם יקרא" (ישעיה מ', כ"ו). רק לפקוח את העיניים ולהתבונן בסדר ובדיוק של מסלולי הכוכבים. יותר מזה לא צריך – רק התבוננות נדרשת. העולם זועק: יש בורא!

התקדמות המדע וגילוייו הוסיפו ידע רב אודות התכנון, הדיוק וההרמוניה שבבריאה. כל העת מתגלים תחומים נוספים שטרם נחקרו, והאדם נוכח לדעת כי החכמה הטמונה בבריאה היא אין סופית.

גם איוב המיוסר שחקר אחר הנהגת ה', קבע: "מבשרי אחזה אלוק" (איוב י"ט, כ"ו). התבוננות בגוף האדם לבדה מלמדת על מציאותו של בורא המכוון כל תנועה. די להתבונן בלב האדם כדי להבין איזו חכמה מושקעת במערכת כה מורכבת ומסובכת. בדרך זו הגיע אבי האומה העברית, אברהם אבינו, להכרה כי יש מנהיג לבירה.

אברהם אבינו היה שונה מכל בני דורו בהיותו היחיד שהחל לחקור נושא זה בגיל כה צעיר! אסונם של האחרים נובע מהעובדה ששאלה זו מתעוררת אצלם רק בגיל מבוגר יותר. בגיל זה כבר קיימות סיבות המונעות מהם לתת לעצמם את המענה הנכון. אילו היה האדם מסוגל להציב לעצמו בגיל צעיר את השאלות ששאל אברהם אבינו את עצמו, היה גם הוא מגיע לאמונה.

נתאר לעצמנו תיאור דמיוני של אדם הנולד בדעה מושלמת ובשכל מפותח כשל אדם מבוגר. שאלות אין ספור היו ניצבות לפניו. אין לתאר את השתוממותו נוכח נפלאותיה של הבריאה המתגלות לנגד עיניו. השתוממות זו היתה מובילה אותו למציאת מענה, לחשיפת הפתרון לסוד החיים!

מדוע אפוא טועים רוב האנשים? התשובה היא, שההכרה בבורא מתבקשת אמנם מאליה, כפי שהבין אותה אברהם אבינו. אך רוב בני האדם לא הגיעו למסקנה זו. לא מחמת ריחוקה, אלא מפאת היותם נגועים ומשוחדים. מסקנה זו כובלת! אם אכן יאמין האדם כי יש מנהיג לבירה, הרי הוא מחוייב לשמור את כל מצוותיו ולהיזהר מלעבור על כל מה שציווהו המנהיג שלא לעשות. גדול כוחו של שוחד זה עד כדי בריחה מהסקת מסקנות ברורות ביותר. "כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים" (דברים ט"ז, י"ט) - עד כדי גרימת עיוורון מוחלט.

השוחד, הנגיעה האישית, הרצון להתנתק מהכבלים ולהנות מכל מנעמי החיים ללא הצבת גבולות, מונעים מהאדם מלהגיע למסקנה המתבקשת מאליה, מהאמונה בבורא. כאשר יתעלה האדם מעל נגיעותיו האישיות, תפתח לפניו דרך האמת – דרך האמונה.

זאת ועוד, אחת הסיבות לאי ראיית יד ה' המחוללת את נפלאות הבריאה, היא כח ההרגל, המונע מאיתנו להתבונן בעמקות במתרחש מול עינינו. ההרגל ממית את רגש ההתעוררות, את הרגש שעשוי לגרום לשינוי דרך החיים, ולהביא לאורח חיים חדש ומזוכך יותר. האדם זקוק להתעוררות פתע שתוציא אותו מההרגל ומהשגרה. אילו היה האדם רואה לפתע שינוי משמעותי בחייו, בודאי היה הופך לאיש אחר. משל לאדם שלא ידע ולא שמע כי סוף כל אדם למיתה, ולפתע הוא ראה מיתת אדם. האם לא יזדעזע? האם לא יהפך לבו ויהיה טוב יותר?

כל תחום שהאדם הורגל אליו, אינו עושה רושם בלבו. האם העובדה שלוקחים גרעין חיטה, זורעים אותו בקרקע, ממתינים עד שירקב, ולאחר זמן מתחילים לפרוח אט אט חיים חדשים מהגרעין הרקוב, ושבולת עמוסת גרעינים יוצאת מהאדמה; האם המחזה אינו כתחיית המתים ממש, כנס שאינו מובן כלל?

מדוע אין אנו רואים בהתרחשות זו 'נס'? מדוע אנו קוראים לה 'טבע'? מדוע איננו מתפעלים לראות בתופעה זו את מעשי ה' ונפלאותיו? מדוע אין ניסים אלו משפיעים עלינו להתחזק באמונתנו ולראות את גבורתו של ה'?

הסיבה היא רק ההרגל! אין הבדל בין נס לטבע! גם הטבע נס הוא, אלא שלטבע הורגלנו. הטבע הוא נס מורגל!

אחת הסיבות שהאדם מטעה את עצמו לחשוב שיש קיום עצמאי לכוחות הטבעיים, היא העובדה שאין שינוי בפעילות הקבועה של הטבע. הפעולות הטבעיות פועלות תמיד באופן שגרתי. אך עלינו לדעת שרצונו של ה' הוא שתמיד יהיה כך, ללא שינוי, שתמיד תיפול האבן ארצה בכח המשיכה של האדמה.

ההסתכלות על רוב הטובות שעושה שהקדוש-ברוך-הוא עם האדם בכל עת ובכל שעה, מלדתו ועד יומו האחרון , תוכל להוביל להתעוררות ולהכרה בטבע כנס. ככל שירבה האדם להסתכל ולהתבונן בדברים אלו, ירבה להכיר טובה רבה אל הא-ל המיטיב לו, ויהיו אלו אמצעים לכך שלא יתרפה בעבודתו, כי הרי הואיל ואינו יכול לגמול לו טובה עבור טובותיו, לפחות יודה לשמו ויקיים את מצוותיו.

והנה, אין לך אדם בכל מצב שיימצא, בין עני ובין עשיר, בין בריא ובין חולה, שלא יראה נפלאות רבות וטובות במצבו. העשיר והבריא חייב לה' על עושרו ועל בריאותו. העני חייב לו על שאפילו בעניו הוא ממציא לו את פרנסתו בדרך נס ופלא, ואינו מניחו למות ברעב. החולה, על שמחזיקו בכובד חליו, ואינו מניחו לרדת שחת, עד שאין לך אדם שלא יכיר טובה לבוראו.

כל אחד יכול להתבונן במאורעות חייו הפרטיים ולראות כי דברים רבים שנדמה היה כי רעים הם, התגלו במרוצת הזמן כטובים. על ידי כך תגדל הכרת טובתו לבורא והוא יחפוץ להתקרב אליו ולקיים את מצוותיו.