מה מונע מהאנשים לראות את האמת?

האדם נברא בצלם אלוקים, והוא היצור היחיד בעולם שיש לו בחירה חפשית. בחירה זו ניתנה לאדם כדי שיגיע אל האמת רק לאחר מאבק פנימי נגד מכשולים, פיתויים והטעיות. אדם המגיע בכוחות עצמו להכרה שהאלוקים הוא השולט בטבע ובכל ההוויה, נשמע לרצונו של האלוקים ושומר את מצוותיו על פי בחירתו החופשית - ממלא בכך את ייעודו, מקדש את ה' בחייו ומתעלה למדרגה שעליה נאמר: "ותחסרהו מעט מאלוקים" (תהלים ח', ו').

לעומת זאת, אם יראה האדם את עצמו כשליט יחיד בעולם, אם יחשוב בגאוותו ש"כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה" (דברים ח, י"ז), אם ייכנע ליצריו, הוא נחשב כמועל בתפקידו, שהרי חייו לא השיגו את מטרתם.

האתגר שהעמיד הקב"ה בפני האדם אינו קל. האדם נועד לגדולות, ולא על ניצחון קל תהיה תפארתו. הוא חייב להוכיח את עצמו במבחנים קשים ולעמוד בגבורה גם מול לחצים אדירים. התמודדות זו, המאמצים להגיע להכרת האמת ולעמידה בניסיון - הם תכלית בריאתו של האדם.

כל הבריאה כולה, תבל ומלואה, מטרתם היחידה היא לספק לאדם את התנאים ואת הרקע למאבק איתנים זה. מבט זה על הבריאה כולה, יסודו במעמקי האמונה. לא קל להבחין באמת זו, אולם החי לאור האמונה מבחין בה.

אילו היתה האמת האלוקית פשוטה וגלויה לכל, אילו היו חוקי הטבע כפופים בגלוי למערכת קיום המצוות, אילו היתה כל מרידה בתורה גוררת באופן מיידי עונש לעין כל, אילו היו שאיפותיו ומשאלותיו של האדם מתגשמות מיד בעקבות מעשיו הטובים - כלום היה ניסיון לאדם בחייו? כלום היה ערך לבחירתו הטובה? במצב זה לא היו לו דחף או סיבה לעשות עוול. אמנם היה נוח לחיות בעולם מעין זה, אולם הוא היה עולם חסר אתגר, וממילא גם חסר השגים רוחניים.

ה' ברא את העולם באופן שונה מהמתואר לעיל. האדם מוצא את עצמו בעולם הפועל כאילו מעצמו, על פי חוקיות טבעית. האדם ער לעובדה שצרכיו היסודיים אינם מובטחים לו, ועליו לפעול למען פרנסתו, בטחונו, בריאותו ורווחתו. הרצון לפעול ואף להילחם למען דברים אלו טבוע באדם מיום היוולדו. גם הדחף להנות מתענוגות תבל הוא רב עוצמה.

עם זאת, מסייע חשוב ועיקרי לעמידה במבחן הוא יכולתו של האדם להתבונן ולראות את יד ה' בכל מקרי החיים. האדם מסוגל לרומם את מבטו ולבחון בעיני רוחו את הנסתר, את המסתתר מאחורי חומות הטבע. ואמנם, המעמיק להתבונן זוכה להארה אלוקית, לסיוע בדרכו ולמאגרי עוצמה נוספים המסייעים לו למגר את היצר ולזכות בכתר הניצחון במלחמה התמידית המתנהלת נגדו, היא המלחמה הגדולה של חיינו, מלחמת היצר.

ילדים הצופים בתיאטרון בובות אינם רואים את המפעיל העומד מאחורי הפרגוד ומושך בחוטים. הם משוכנעים שהבובות משחקות ורוקדות מעצמן. כשם שהיד המורמת לגובה העיניים מסתירה את הגבוה שבהרים, כך גם החיים הלחוצים והעמוסים בטרדות אינם מאפשרים לנו להבחין את סודות הבריאה. רק מי שמסוגל להרים את מסך השגרה, יזכה לראות את הזוהר הנפלא הטמון בכל חמודות תבל.

המבט האנושי אינו יכול לחדור לעולמות רוחניים, אולם לאדם יש נשמה השייכת לעולם הרוחני, מדוע אפוא אין היא מרגישה את בוראה? ההסבר לכך הוא, כי היישות הגופנית החומרית יוצרת מסך המסתיר מאיתנו את המציאות הרוחנית. כל מה שאנו רואים אינו אלא מסך שהאמת מסתתרת מאחוריו. לולא מסך זה היה האור האלוקי ניכר היטב בנשמותינו.

לפני חטא אדם הראשון, יכול היה האדם לראות חלק מהאור האלוקי. באותה שעה היתה ה"מחיצה" החומרית דקה ושקופה, אולם החטא הראשון שינה את הכל. לאחר שטעם אדם הראשון מהפרי האסור, הוא שמע את שאלתו של הבורא: "איכּה?", ועל כך הוא ענה: "את קולך שמעתי בגן ואירא..." (בראשית ג', י'). האדם רק שמע את קולו של הבורא, שכן בעקבות החטא הוא איבד את היכולת לראות את זוהר גדולתו. מאז ועד היום מעבים כל עבירה וכל חטא את המחיצה שבין האדם לבוראו. רק לעתים רחוקות נפקחות עיני האדם, כפי שהיה כאשר נצבו בני ישראל למרגלות הר סיני, וכפי שיהיה בעתיד שאנו מצפים לו, כאשר יבוא המשיח בעת הגאולה השלמה.