מדוע רוצה הבורא שישבחוהו ויהללוהו יצוריו מעשה כפיו ויתפללו אליו?

התשובה לשאלה זו טמונה בתשובה לשאלה עתיקת יומין. מדוע ברא ה' את האדם?

אין יפה מתשובתו של הרמח"ל: "הא-ל יתברך שמו הוא תכלית הטוב ודאי. ואמנם מחוק הטוב הוא להיטיב, וזה הוא מה שרצה הוא יתברך שמו, לברוא נבראים כדי שיוכל להיטיב להם".

הבורא הוא תכלית הטוב, והטובה המושלמת ביותר שיכול הבורא האינסופי להעניק לאדם, הוא חיבור אל הטוב עצמו. אין חיבור טוב יותר מאשר קרבת אלוקים.

הסיבה שבשלה ברא אלוקים את האדם, היא להנותו מהטוב האמיתי: מקרבת אלוקים!

ההנאות החומריות כולן מוגבלות בטובן. כל אדם הגיוני יציב גבול לסכום שיסכים לשלם עבור ארוחה דשנה במסעדה. סכום שאותו אין הוא מוכן לעבור.

אולם יש הנאות ערכיות שאין להן מחיר. נסו לשער את שוויה של ידידות, נסו לקבוע מחיר לאושרה של אם המלווה את בתה אל חופתה. אין לכך מחיר. איכותן הרוחנית של הנאות אלו מפקיעה את מחיריהן.

ההנאה הגדולה ביותר היא החוויה הרוחנית הטהורה ביותר. התענוג הגדול ביותר שאנו יכולים לחוות, הוא הקירבה אל האלוקים.

בעולם החומר קשה להתקרב אל ה'. חיי היום-יום סוחפים אותנו במרוצתם. דומים אנו לאותה בת עשרה שאינה מוצאת זמן פנוי להיכנס לאביה, להראות את פניה, לשוחח עמו ולהתקשר אליו. כיצד, אם כן, נוכל לבנות קשר עם ה' יתברך, ולהנות מהתענוג הגדול ביותר עלי אדמות?

שאלה זו מכניסה אותנו לעולם התפילה. התפילה מהווה מסגרת טבעית ליצירת קשר עם ה'. קשר מוחשי שבו אנו פוסעים שלוש פסיעות קדימה, ומוצאים את עצמנו עומדים לפני השכינה הקדושה. הקירבה אל ה' בזמן התפילה היא כה גדולה, עד שאסור לאיש לעבור לפני המתפלל, משום שלא ראוי להפריע לשיחה בין האדם לבוראו!

אנו משוחחים עם ה', שופכים את ליבנו לפניו, משבחים אותו ומודים לו, והוא מקשיב ומאזין לכל מילה היוצאת מפינו. לא היתה תפילה כנה אשר יצאה מעומק הלב ושבה ריקם.

אדם המנצל את רגעי התפילה להתקרב אל ה', חווה תענוג שאין דומה לו בעולם הזה. התפילה היא ההזדמנות שנתן הבורא לאדם לדבוק בו, זוהי דרכו להנות את ברואיו האהובים מטובו האמיתי.

זוהי הסיבה האמיתית לכך שאדם הראשון מצא את עצמו כבר ברגעי חייו הראשונים במצב של חסרון: ה' ברא את העולם באופן שמוביל את בני אדם להתפלל ולהתקרב אליו. כל קושי וכל בעיה ששם ה' בדרכנו, הם הזדמנות להנות מן התענוג של קרבת אלוקים. כל הנסיונות, הבעיות והייסורים נועדו למטרה אחת – להביא אותנו לתפילה.

חפצו של ה' להתקרב לצדיקים, ולהנותם מהתענוג האמית. "הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתם של צדיקים". סבלם של האבות ושל כלל ישראל, היה אמצעי לאפשר לאב האוהב להשפיע על ילדיו טוב אין סופי.

וככל שנתרגל להביט על הקשיים בעולם ממבט זה, נפנה אל הערוץ הפתוח תמיד, אל המתנה הגדולה של התפילה, ונחוש קרבת אלוקים בלתי אמצעית.