הברכה והשלום,
על שאלה זו ישנם כמה תשובות, שכולם נכונות, והן משלימות זו את זו.
א. האדם איננו לגמרי ממש אדם נפרד מההורים שלו. בגמרא כתוב "ברא כרעא דאבוה" - הבן הוא כמו רגל של אביו. זה נכון גם מבחינה גופנית למי שמתבונן, וגם מבחינה רוחנית, בנפש האדם. כנובן שזה לא באופן מוחלט, אלא רק מבחינה מאד מסויימת.
ב. הבן אינו נענש על העברות של אביו, אלא שלא נכנסים אתו לפנים משורת הדין. אם הקדוש ברוך הוא היה נכנס עם כל אחד מאתנו לפי שורת הדין, אוי ואבוי לנו. מצד שורת הדין, אין לנו שום זכות קיום, ולו רק בגלל חטאו של אדם הראשון שכלל בתוכו את כל המין האנושי. הרי שכל המציאות שלנו היא תוצאה של חסד, לפנים משורת הדין. ולכן, אצל בנים של רשעים יש פחות חסד מאשר אצל בנים של צדיקים, למרות שגם אצלהם אין מדובר בשורת הדין ממש, שלפניה מי יעמוד.
חשוב להבין, ש"אפליה" זה דבר שקיים רק במה שמגיע מצד שורת הדין. על מתנות אי אפשר לבוא בטענות של אפליה, למה לחבר שלך נתת יותר. כל אחד מאתנו, נותן מתנה לחתונה של בן של ידיד קרוב שלו, יותר מאשר בן של ידיד רחוק יותר.
ג. ובנוסף לזה, יש לזכור את דברי הגמרא שגם זה מדובר דווקא בבן שעושה את מעשי אביו, אבל אם הוא תיקן את דרכיו, אין הדברים אמורים.
וה' יאיר עינינו,
בברכה מרובה,
נח גוטמן.
|
הרשם עכשיו!
