אינטואיציה פנימית קוראת לא אחת לאדם, וכביכול מנחה אותו לדרך מסוימת - "ליבו אומר לו". כיצד מתייחסת היהדות לתופעה זו? האם יש לתת לתחושות אלו משקל רציני?

בס"ד

שלום רב!

קראתי את שאלתך,

בהחלט קיימת ביהדות התיחסת למשאלת לב ולתחושות הנובעות מפנימיות הנשמה.

הבורא מנהל כל פרט בעולמו, כולל את התחושות הפנימיות, ואם הוא בחר להעלות אותן על פני השטח, הרי שיש לכך משמעות מסוימת.

כמובן שצריך להעביר תחושות אלו תחת עין הבקורת, לא לעשות מעשים לא מומלצים וודאי שלא מעשי עברה. אך כללית לנטיית הלב יש משקל מסוים.

לעיתים, אנשים פעלו פעולות נשגבות בעקבות מחשבה טובה שעלתה ברעיונם, אך כאמור הכל חייב לעבור את בקורת התורה.

בברכה, זאב