שמעתי רב שאמר שלאדם הראשון היה אסור לאכול בשר, ורק לנח היה מותרוהוא הסביר שכתוב בשפתי חכמים פרק ט פסוק ג -משום שהאדם והבהמה הם שוים ואין יתרון זה על זה ולכן אסור היה לו להרוג בהמה בשביל לאכול אותהואני השתוממתי שזה לא תואם את כל מה ששמעתי מההרצאות הנפלאות שלכם וכן האיך אפשר לומר שהאדם שווה לבהמה והרי יש לו נשמהוהאם אין כאן ראיה לארגון של צער בעלי חייםבהערכה רבהמיכאל

שלום מיכאל-

חז"ל במסכת סנהדרין אומרים שעל אדם הראשון נאסר לאכול בשר (וכך גם משמעות פשטות הפסוקים). הרמב"ן מנמק כך את טעם האיסור: "הבשר – לא הורשו בו עד בני נח כדעת רבותינו, והוא פשוטו של מקרא. והיה זה מפני שבעלי נפש התנועה יש להם קצת מעלה בנפשם, נדמו בה לבעלי הנפש המשכלת (- לאדם). ויש להם בחירה בטובתם ומזוניהם, ויברחו מן הצער והמיתה".

לפי טעם זה אין שוויון בין אדם לבהמה אולם האדם הראשון, לגודל מעלתו הרוחנית, נדרש לגלות רגישות מוסרית גם כלפי חיים שיש בהם דמיון מסוים לחיי אדם. 

ביטול האיסור אצל נח וצאצאיו מוסבר על ידי המפרשים כתוצאה מהירידה המוסרית שחלה בעולם כאשר מתן יחס של כבוד לבעלי חיים במקום להעיד על מעלת האדם יתפרש כפחיתותו - היינו שאין הבדל מהותי ביניהם. אכילת בשר מבטאת את הדגשת מעלתו של האדם האדם לבל יטושטשו ההבדלים ביניהם. 

דומה שבימינו בעולם הכללי אכן קיימת מגמה לטשטש את ההבדל בין אדם לבהמה ולהבליט מאפיינים "חייתיים" של האדם על מנת לגמד את קומתו הרוחנית. 

אחרי כל זה ברור שלא די באכילת סטייק כדי לבטא את יתרון האדם על הבהמה שהרי גם הנמר ויתר הטורפים אוכלים בשר. אכילת הבשר היא לכל היותר סימן לדבר, אבל כדי לממש את מעלתו נדרש מהאדם למלא את חייו בתוכן רוחני, אחרת באמת שאין הרבה הבדל בינו לבין כל חית טרף אחרת. 

היהדות בהחלט מתנגדת לצער בעלי חיים ודורשת יחס של חמלה וכבוד כלפי עולם החי והטבע, אבל בלי לבטל את ההירארכיה הקיימת בין האדם נזר הבריאה ליתר הברואים. האדם הוא "המבוגר האחראי" של העולם, ומבוגר אחראי אינו נוהג בפזיזות וקלות דעת כלפי הדברים שנמסרו לו לפקדון.