שלום עדן הניסוח של השאלה שלך מאוד כללי והיה רצוי שתתני יותר פרטים על המצב המדובר כדי שאוכל לדייק בתשובה. באופן כללי כל אדם אחראי להרגשות של עצמו. את לא "אחראית" על מצב רוחו של הזולת. יחד עם זאת יש בתורה איסור "אונאה" הקובע שאסור לאדם לעשות דברים שיצערו את הזולת גם לא באמצעות דיבורים, הבעות פנים וכדומה. כמו כן מצד מצוות חסד מוטל על האדם לעזור לזולת - גם בעידוד והענקת תמיכה נפשית. כך למשל קובעים חז"ל "גדול המלבין שיניים לחבירו [מחייך אליו] יותר ממשקהו חלב" - היינו שבאמצעות חיוך מעוד ומילה טובה אנחנו מקיימים חסד לא פחות מאשר במתן צדקה חומרית כמו כוס חלב. לסיכום: צריך האדם להמנע מגרימת צער ולהיטיב עם זולתו ככל האפשר, לרבות הטבה נפשית ככל שהדבר שייך. אולם בסופו של דבר אין הוא "אחראי" על תחושות זולתו, ואם האדם מרגיש רע ומדוכדך למרות התנהגותך התקינה אין זה באחריותך.
|