שלום כבוד הרב, אני מאמין בקיומו של הקב"ה בלב שלם. אבל כשאני מנסה לענות לעצמי על טענות הכופרים באופן לוגי ומסודר אני לא מצליח. והדבר הזה גורם לעיתים לאיזו מחשבה זדונית להזדחל לה לשיפולי מוחי, "לך תדע אולי הם צודקים בכלל", האם זו בעיה ? האם זה נחשב שאני לא לגמרי מאמין בקיומו של הקב"ה ? אני מאוד מקווה שלא. אבל אם כן ח"ו, בבקשה תשלחו לי עצה איך לצאת מזה שלא אהיה חס ושלום מהחוטאים. תודה רבה.

שלום מנחם,

חובתו של יהודי להאמין במציאותו של הקב"ה. אולם אין זה מחובתו להיות מסוגל להשיב על כל שאלה או טענה. יש שאלות שגם גדולי עולם כדוגמת משה רבינו לא מסוגל היה להשיב עליהם ובכל זאת האמין בה'. 

המילה "אמונה" כוללת גם משמעות של "אימון". אימון משמעו לסמוך על נכונותו של דבר גם אם לא כל פרט שבו מובן לך. את עובדת מציאות הבורא ניתן לבסס על שיקולים שכליים פשוטים ואפילו אינסטינקטיביים הנמצוים אצל כל אדם. אך אין בכך חובה להכנס לכל פינה פילוסופית.

יחד עם זאת הורונו חז"ל "דע מה שתשיב לאפיקורוס", והיינו גם האפיקורוס הפנימי שלך. אם קיימת שאלה מסוימת שמסקרנת אותך במיוחד תוכל למצוא לו התייחסות רחבה באתר המקביל שלנו "רציו-ערכים" שם גם תוכל לקבל תשובות מסודרות.

ניתן גם לעיין בספרים כגון "מסע אל עמקי ההוויה" של הרב נויגרשל או "לדעת להאמין" של הרב משה רט.