|
|
|
השאלה-מרים
|
האם להיות שמח רק כי לאחר טוב זה סוג של שאיבת שמחה?
ישנם אנשים שלא צריכים לחוש שמחה והצלחה בעצמם אולי כן אבל בצורה מאוד מופחתת, מספיק להם לראות את הסובבים אותם מצליחים ומאושרים כדי שהם ירגישו שלמים
ובאותה צורה הם מרגישים גם את ההפך, אם אותו אדם עצוב אך כך גם אותם אנשים ירגישו
האם זה מראה של סוג של תלותיות מוגזמת או סוג של שאיבה של שמחה מאחר??
איך אפשר להסביר את התכונה הזו על פי הדת\?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת נח גוטמן
|
שלום וברכה ,
התכונה של לשמוח בשמחתו של הזולת היא תכונה טובה מאד, שקשה לפעמים להשיג אותה. אדם שנולד עם תכונה זו באופן מולד, אשריו ואשרי חלקו, בעולם הזה ובעולם הבא. זה ההיפך הגמור ממידת הקנאה הנוראה, שגורמת לאדם נזקים אדירים ברוחניות ובגשמיות.
ומאידך גיסא צריכים לזכור דבר חשוב - צריכים להיות נורמלים. החזון איש כותב בקובץ אגרות שצריכים מאד להיזהר לא להיות משונים. אין להסיק מכך שעל האדם ללכת בדיוק בתלם אחרי העדר, ודאי שאדם צריך לחיות לפי האופי שלו, אבל כל חריגה מדי קיצונית מהנורמות המקובלות בחברה האנושית צריכה להדליק נורה אדומה.
לכן, התכונה הזו היא תכונה נפלאה, אבל תמיד יש מקום שבו זה מתחיל להיות מוגזם.
ובכלל, אצל אנשים שאינם נשואים רצוי מאד שלא לרכז את כל רגשי האהבה והידידות אצל חבר אחד קרוב, אלא לפזרם בין מספר ידידים. זהו המצב הבריא. אם אכן אדם ניחון במידת השמחה בשמחת חברו, עליו לשמוח כך עם כל ידידיו ומכריו, ולהיעצב בצרתם, ולא לרכז את הכל אצל אדם אחד, שזהו מצב משונה ולא תקין.
בברכה,
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
