|
|
|
השאלה-דנה
|
מדוע אנו אוכלים דווקא את החיות שאינן טורפות? דווקא אלו שכביכול הן בסדר אנו הורגים אותם? אנו לא נחשבים כטורפים אותם?
אם כך- מה ההבדל ביננו לבין החיות הטורפות?
תודה
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת ערכים
|
בס"ד
לדנה שלום!
לתשובה לשאלה זו קיימים 2 מישורים.
המישור הראשון הוא שדיני הכשרות הם חוק, חוק כוונתו למצוות שטעמן האמיתי והעמוק לא נמסר לנו במלואו, ואנו מקיימים אותן מפני שכך ציוה הבורא, שאנו מאמינים בו ובתורה שהוא מסר בהר סיני. ברור לנו שכל ציוויו הם למעננו ולטובתנו, כי אנו מאמינים בטובו ובחסדו הגדול.
בקיום החוקים בלב שלם ובנפש חפצה אנו מביעים את האמונה החזקה המצויה בליבנו. מכל מעשה מצוה ומכל המנעות מעשיית עבירה, חלילה, מתחזקת האמונה בה' ובמעמד הר סיני. עצם מציאותו של הבורא הינה גבוהה ושגיאה מהבנתנו וגם מצוותיו הינן מצוות שמיימיות וגבוהות מאד.
ניתן כמובן להרחיב את הביאור במערכת חוקים אלו, אך העקרון נשאר שסיבותיו האמיתיות של ציווי מסויים זה גנוזים במעמקים וידועים רק ליחידי סגולה שלמדו לעומק את תורת הרז והסוד על כל סעיפיה.
יחד עם זאת גם בתורת הנגלה ניתנים הסברים רבים לכלל המצוות. הסברים אלו מטעימים את עשייתן, מוסיפים להן עומק ותוכן ולעתים גם מקילים על קיומן של המצוות.
בהקשר למצוה ששאלת עליה מדובר רבות במקורות על כך שאדם האוכל בעל חיים מצטרפת לנפשו גם תכונות נפשו של בעל החיים הנאכל. לכן, אסור לנו לאכול בעלי חיים טורפים כי בכך אנו מצרפים לנפשנו את תכונת האכזריות ואת מידות הנפש של חוסר התחשבות בזולת וחוסר הקניית הערכה לאדם נוסף, שהרי זוהי תכונתו של בעל חיים טורף, שהוא דורס ואוכל ללא התחשבות מינימלית באחרים, ואנו נצטווינו לעדן ולטפח את תכונות נפשנו הטובות והנעימות, את העדינות ואת ההטבה לזולת.
הבנה זו שהמאכל משפיע על הנפש היא אחת מיסודות מערכת הכשרות. שונה הוא איסור זה מיתר האיסורים, בכך שהוא לא מעשה חיצוני, כמו גניבה, אלא מדובר במעשה פנימי, האוכל הופך לחלק מגופנו ומשפיע עליו השפעה מכרעת. מאכל כשר משפיע לטובה ואילו מאכל לא כשר משפיע לרעה מבחינת יראת שמים ומבחינת המידות ותכונות הנפש.
הבורא מעוניין שמידות נפשנו תהיינה טהורות ושנרחיק את עזות ואכזריות החיות הטורפות מנפשנו, המשיך לצוות אותנו:
לא כל חיה ניתן לאכול. רק את אלו שהם אוכלי עשב ואינם חיים על חשבון זולתם, את אלו הנכנעים ונמוכי הקומה, אותם ניקח למאכלנו.
בנוסף, ישנן הלכות רבות כיצד מכשירים את הבשר לאכילה, בשיא הרחמים. רק בשחיטה שהיא הדרך הקלה ביותר להמתת בהמה. הסכין החד מאד, שפגימה מזערית פוסלת אותו, הוא השוחט, ומיד נפסקת העברת הדם למוח הבהמה, והיא מאבדת את הכרתה. באופן זה היא לא מתייסרת כלל.
בנוסף עלינו להרחיק כליל את הדם ע"י מליחה או צליה. הדם מכיל גם הוא את תכונת העזות, באופן זה האכילה הינה מטוהרת מכל מידה שאינה נכונה.
אנו נוהגים ההיפך מהחיות הטורפות, כי בצעדנו אנו עושים ההיפך מאכזריות ומתקנים את מידות נפשנו לטובה.
בברכה,
זאב
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
