מחקרים מעידים שרק לקראת גיל שש מתפתחת יכולת אמפתיה אמיתית אצל ילדים. היא מתבטאת ביכולתו של הילד לחוש בסבל של הזולת ולקלוט רגשות של ילדים אחרים, גם כאשר אינם מבטאים אותם באופן ברור. למעשה, מדובר בתהליך של רכישת מיומנות המתפתחת ומתגבשת עם השנים.                                                                

יכולת אמפתיה מופשטת, כלומר, יכולת לחוש רגשות גם של אנשים רחוקים שאין רואים אותם, מתפתחת רק לקראת גילאי 10-12. בנות בגילאים אלה אמפתיות יותר מבנים.                                     

ילדים אמפתיים הם ילדים המסוגלים לגלות הבנה לרגשות או למחשבות של ילדים אחרים. כאשר ילד מתעניין מה קרה לילד השני שנראה עצוב, כאשר הוא מתאמץ להביא שיעורים לילד חולה, ומוכן להתחלק בסוכריות האחרונות שנותרו בחבילה, הוא מגלה אמפתיה לילדים בני גילו.                                                       

שלב מתקדם יותר הוא גילויי אמפתיה של ילד קטן למבוגר. עליו לנסות להזדהות עם המבוגר הגדול ממנו ולהבין מה הוא חושב ומרגיש. כך קורה לילד המבקש מחבריו לשמור על ניקיון בבית, כי אימו מקפידה על כך, מתעניין מה קרה לסבתו, רק משום שצליל קולה בטלפון נשמע קצת חסר חיים, ומציע עזרה מיוזמתו לאימו הלחוצה בהכנות לשבת.                                                                  

ילדים אמפתיים נהנים יותר בחברה וחווים פחות תסכולים. הם יהיו פחות אלימים ותוקפנים בגלל רגישותם לכאב ולסבל הזולת, וגם יספגו פחות עלבונות, כי יידעו לפנות לחבריהם באופן מעורר הזדהות.  

נמנה להלן את הדרכים ליצירת הבנה ורגישות לזולת והזדהות עם עולמו:

1. לימוד קוגניטיבי – חשוב ללמד את הילד ערכים אמפתיים, כמו התחשבות בזולת. להימנע מהטחת האשמות והטפות בנוסח: "אתה כל כך לא מתחשב! כמה פעמים אמרתי לך שצריך לדבר בנימוס לגדולים ממך? אינך מקשיב כלל!"

2. לימוד התנהגותי - להנחות את הילד בכללי אמפתיה מוגדרים, כגון: איך להמתין בנימוס בתור, להתחלק עם חברים במשחק ולפנות מקום באוטובוס למבוגרים. כדי להצליח בכך אין להסתפק בהסבר תיאורטי, אלא לספק דוגמאות מעשיות שיסייעו לילד להבין מה נדרש ממנו.

3. לימוד רגשי - ללמד את הילד לזהות רגשות מצוקה אצלו ואצל זולתו. אפשר ללמוד זאת באופן משעשע אם יושבים, לדוגמה, על ספסל ברחוב, עוקבים אחרי הבעות הפנים של עוברים ושבים ומנסים לנחש מה מצב רוחם. מובן, שבחינה זו תעשה בצנעה,מבלי שהאנשים החולפים יחושו בכך. הם עלולים להיעלב ותושג התוצאה ההפוכה מאמפתיה.

4. שימוש באמפתיה כפיתרון לבעיות במשפחה - ללמד את הילד להתייחס לרגשות של בני משפחה ולא להתעלם מהחלש. לדוגמה, הימצאותה של אחות קטנה שנדחקת תמיד לשוליים וחשה מתוסכלת, כי לא מסכימים לשתפה במשחקי הגדולים. חשוב ליזום שיחה עם הילד ולהעמידו על מצוקתה ועל הצורך להבין לליבה.                                                                   

5. לימוד על ידי הדגמה - לנצל את נטיית הילד לעקוב אחר התנהגות ההורים ולחקותם, כדי להוכיח דאגה לסביבה הקרובה והרחוקה. אם ילד מגלה אמפתיה ביחסם של הוריו לשכנים, לבני משפחה, לילדים ואפילו לקבצן ברחוב, הוא ילמד ליישם זאת בעצמו.                                                                  

גם לאמפתיה יש גבולות ברורים. הגזמה בניסיון להבין ולהרגיש את הילד תוך התבטלות עצמית מביאה לתסכול ולתוצאות הרסניות. הורים רבים מפרשים בטעות את הצורך בהבנה הרגשית של הילד ככניעה לדרישותיו. נדמה להם שכדי להוכיח לו עד כמה הם קשובים, דואגים ויורדים לעומק כוונותיו, עליהם לוותר כליל על ערכיהם כגון להפסיק לגעור בו. זוהי טעות! 'להבין' אין פירושו להסכים ולהיכנע. ניתן להיות הורה רגיש וחם, בלי להפוך לכלי שרת בידי הילד. אין כל סתירה בין הדברים.                             

אמפתיה הופכת לשלילית, כאשר עוברים את הגבול הדק בין הזדהות לבין אמפתיה. בהזדהות נכנסים לנעלי השני והופכים אותן לשלנו. באמפתיה נדרשים להיכנס לנעלי הזולת, אך צריך לדעת לחזור לאחר מכן לנעליים שלנו.                        

הורים הסבורים כי הם כה מבינים את ילדיהם, עד שהם יכולים להכתיב להם כיצד יחושו וכיצד ינהגו, למעשה, הם כופים על הילד את תפיסותיהם כבוגרים כמו: "אין לך מה לפחוד מחושך, זה לא הגיוני!"

האיזון הדק המתחייב בין חינוך טוב לבין אמפתיה הוא הדרך הנכונה ליצירת אופי מבין ואוהב של הילד ושל המתחנך.