מימי עולם ועד ימינו עוסקים מלומדים לאלפיהם בחשיפת המורכבות הנפלאה הקיימת בתבל. גילויים מרעישים התגלו בתחומים אלו, אך כולם תמימי דעים שהנסתר רב על הגלוי. הבריאה כולה, על ריבי רבבות הפריטים שבה, מתגלה כמערכת אדירה של גלגלי שיניים, שכל אחד מהם משולב בחבירו בצורה מדוייקת. יחד הם יוצרים שלימות מופלאה המתפקדת בצורה הרמונית. התבוננות בלתי משוחדת בנעשה בתבל ומלואה, חייבת להוביל את האדם למסקנה בלתי נמנעת שהעולם נוצר בתכנון ובכוונה תחילה על ידי בורא חכם וכל יכול.

ההכרה הברורה שעולמנו, על כל הנמצא בו, נוצר על ידי הקב"ה, מובילה למסקנה נוספת, שלכל נוצר ישנן תכלית ומטרה מדוייקות שלמענן הוא בא לעולם. לא יתכן שהקב"ה יצור בריאה לשוא, ללא תכלית מדוייקת.

בשל דלות שכלנו איננו מסוגלים לדעת מהי מטרת בריאתו של כל נברא, ורק מעט מזעיר נחשף לנגד עינינו. אך ברור שלמרות שאיננו מסוגלים לרדת להבנת הפרטים, הכלל הגדול, המשותף לכולם, הוא שכל יצורי תבל נבראו לשימושו של האדם, נזר הבריאה.

מידת הטוב והחסד של הקב"ה מתבטאת גם בעובדה, שהמתכונת שבה הוא יצר את עולמו, הינה מגוונת ביותר. לא זו בלבד שלכל אחד מבעלי החיים או הצומחים ישנן תכונות שונות, לכל אחד מהם יש גם צורה ייחודית, גוון מיוחד וטעם שונה. אם נצא לשעה קלה לשוק הירקות, נוכל להבחין בשלל צבעים וצורות, המעיד על השונה שבכל מין. ה' יצר את עולמנו בצורה נפלאה זו כדי להנעים ולגוון את חיינו. הוא הטביע בכל נוצר תכונות בסיסיות ייחודיות, כדי שבעולמנו לא יחסר דבר. והכל, לטובתנו ולהנאתנו. על כל זאת אנו מודים לבוראנו ומשבחים אותו במטבע הברכה: "שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם". ברכה זו נאמרת לנוכח אילנות פורחים, אך כוונתנו לכלול בה את כל המצוי ביקום.

גם התופעות המרשימות ביותר מאבדות את זוהרן כאשר הן חוזרות ונשנות. השיגרה מקהה רשמים, גם את העזים ביותר. כשם שאדם מתפעל לנוכח חוויות מרשימות, כך במרוצת הזמן, רשמים אלו יקהו ואפילו יישכחו, ומסלול החיים יתנהל הלאה בצורה שגרתית למדי.

זוהי הסיבה שאיננו מתפעלים ומתרגשים לנוכח תופעות טבעיות, שמבחינה אובייקטיבית היו צריכות לרגש אותנו עד להפליא. ה"טבע" רומז על סכנת הטביעה בשיגרה אפורה הקיימת בו.

חסד עשה עימנו הקב"ה שבתוך הטבע הוא יצר "תחנות", שבהן מתחוללים שינויים קטנים או גדולים במהלך העולם. "תחנות" אלו מקנות לנו דחיפה להתחדשות עצמית, המובילה להתעלות רוחנית. גם אם במרוצת השיגרה עלול האדם להסיח דעת, חלילה, מחסדי הבורא, באים שינויים אלו ומזכירים לו כי אכן יש מנהיג לבירה.

זהו פשר הברכות שאנו מברכים את הקב"ה בשחר על שהוא "יוצר אור ובורא חושך", ובערב על כך ש"בדברו מעריב ערבים". שינוי מעשי בראשית: "גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור", הינו עדות על הבורא שהוא מנהיג העולם. יתירה מזו, על ידי ההתחדשות הבאה לאדם עם שינויי העתים עשוי האדם להעמיק יותר ולהבין שגם מה שנראה בעיניו כטבע אפרורי ומתמשך, אינו נראה כך אלא מבחינה חיצונית, בעוד שבעומקם של דברים, מדי רגע הקב"ה מחדש את כל מעשי בראשית. העולם, המצוי לפנינו ברגע זה, מתקיים לא משום שאי פעם הוא נוצר בידי הבורא, אלא משום שבשניה זו הקב"ה חפץ ורוצה בקיומו. האדם עלול לשקוע בטבע, ולא להתבונן בנקודה עקרונית זו, ולכן, נתן לו הקב"ה הזדמנויות להתעורר מדי פעם מן השיגרה, באמצעות חילופי עתים ושינויי זמנים.