מצוות תפילין היא אחת המצוות הנעלות ביהדות. התורה ציוותה על הנחת תפילין בפסוק: "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" (דברים ו', ח'). תפילין של יד מניחים כנגד הלב ותפילין של ראש - כנגד המוח.

מדוע מניחים את התפילין על היד ועל הראש? התפילין שעל יד שמאל, מונחות כנגד הלב, ותפילין של הראש מונחות כנגד המוח. היד היא הביטוי המעשי של מהלכי החיים, הלב הוא מקור הרגש, והראש מקום המחשבה. היד, הלב והראש – המעשים, הרגשות והמחשבות  – קודש הם לערכים המובאים בפרשיות התפילין: קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות, אמונה בהשגחה עליונה והקשר בין עם ישראל לארץ ישראל.

עיקרן של התפילין הן ארבע הפרשיות החרוטות בהן. המשותף לכל הפרשיות הוא מצוות הנחת התפילין המוזכרת בכל אחת מהן.

בתפילין של ראש כותבים כל פרשייה על קלף נפרד, ומניחים אותן בארבעה תאים נפרדים. בתפילין של יד כותבים את כל הפרשיות על יריעת קלף אחת.

נמנה את הפרשיות ונסביר את תוכנן:

א) פרשת "שמע ישראל" (דברים ו', ד'-ט'), שבה אנו מצווים על קבלת עול מלכות שמים. זוהי פרשה של אמונה ואהבת ה'.

ב) פרשת "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי" (דברים י"א, י"ג-כ"א), שבה כלולה קבלת עול מצוות ואזהרת השכר והעונש על קיומן או, חלילה, על ביטולן של המצוות: "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי... ונתתי מטר ארצכם בעתו... ואכלת ושבעת. השמרו לכם פן יפתה לבבכם, וסרתם... ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר ה' נותן לכם" (דברים י"א, י"ח).

ג) פרשת "קדש לי כל בכור" (שמות י"ג, ב'-י'), שבה מוזכר סיפור יציאת מצרים, סיפור המחזק את האמונה בבורא. הפרשיה מדגישה את מכת בכורות שזעזעה את המצרים והביאה להסכמתם המיידית לשלוח את בני ישראל מתוכם לחירות עולם.

ד) פרשת: "והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני" (שמות י"א-ט"ז), מתייחסת לזיקה של ארץ ישראל לעם ישראל ולזכותו של העם עליה.

זכרון יציאת מצרים חשוב לנו מאד. בכל העמים אין לעבר הרחוק השלכה מעשית על ההווה. העם נושא את עיניו קדימה במטרה לבנות את עתידו. גם עם ישראל נושא את עיניו קדימה, אולם הוא בונה את עתידו על יסודות לקחי העבר. יציאת מצרים  אינה רק מאורע היסטורי וזכרון העבר. היא הבסיס לאמונת ההווה ולבניין העתיד. ביציאת מצרים, מאורעותיה וניסיה ניצקו כל יסודות האמונה ואף הומחשו בפועל.

ביציאת מצרים נעשו ניסים גלויים המשנים את סדרי הטבע כחומר ביד היוצר: מים הפכו לדם, אש ומים שיתפו פעולה במכת שחין, אור יום הפך לחושך ועוד. הוכח שהבורא שולט בים, ביבשה ובאוויר, בגוף ובנפש. הוכחו לעין-כל השכר והעונש. הכל ראו שיש כח ביד הבורא להעניש את הרשעים המסרבים לשמוע בקולו ולתגמל את הנאמנים לו . פעולות אלו הוכיחו "כי לה' הארץ", שיש בורא לעולם, המכיר את מעשי בני האדם והוא משגיח ומנהיג.

נוסף על זאת, התבצעו כל הפעולות במצרים באמצעות משה רבנו, שליח הבורא, שהוליך את העם ממצרים להר סיני, ובכך מתאמתים גם עקרונות הנבואה ותורה מן השמים.

זכירתם של ניסים אלו בכל יום, ציונם בכל שבת ומועד וחזרה עליהם בקריאת התורה משרישים את המאורעות ואת לקחיהם בלבבות, ומעבירים אותם מדור לדור!

בפרשיות התפילין מוסבר עקרון בחירת עם ישראל כעמו של ה'. היינו עבדים במצרים, שעבדו אותנו בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה, טיבעו את ילדנו ביאור. ולפתע, מתייצב משה רבינו לפני פרעה, המשעבד, ומכריז: "כה אמר ה' אלוקי ישראל, שלח את עמי ויעבדוני!" פרעה מקשה את לבו: "מי ה' אשר אשמע בקולו. לא ידעתי את ה'". מעתה עתיד פרעה להכיר את יד ה' בעשר המכות שינחתו עליו בזו אחר זו, עד לאובדן עמו בים סוף.

התערבותו של הבורא להצלת ישראל לא באה ביסודה להעניש את המצרים על אכזריותם, ואף לא לחנך אותם מול כפיות הטובה שהפגינו כלפי זרע יעקב, שהיצילו אותם בשנות הרעב. הישועה הניסית באה בעיקר בגלל בחירת עם ישראל לעמו של הקב''ה, בחירה ששורשיה בבחירת האבות: אברהם, יצחק ויעקב.

כל דרך הנהגת ה' עימנו היתה ניסית: מסענו המופלא במשך ארבעים שנות המדבר, מסוככים בענני הכבוד וניזונים במן. דרכנו מוארת בעמוד אש, ונתיבתנו סלולה בהנחיית הענן. בהמשך ניתנה לנו הארץ בנחלה ובית הבחירה במתנה רצופת ניסים גלויים. מאליה מתפרצת הקריאה: "שמע ישראל, ה' אלוקינו (=מנהיגנו ומכוון דרכנו), ה' אחד! (=שליט יחיד בעולמו ועושה בו כרצונו). ומשבחר לקרבנו, אהב אותנו ורצה בנו, הוא גם רוממנו מכל העמים וקדשנו במצוותיו - ואם כן: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך!"

תובנות חשובות אלו כלולות בפרשיות של התפילין ובהנחתן, מידי יום אנו מחדירים לליבנו את האמונה בבורא שאוהב את עמו ישראל, מקרב אותו ומוליך אותו בכל דור ודור בין משברי החיים.