תפילת הקדיש הינה אחד הסמלים הרגשיים הבולטים ביותר של עם ישראל בקשר שלו עם הקב''ה. כאשר  עומד יהודי ומתו מוטל לפניו, הוא מכריז קבל עם ועדה: יתגדל שמו של הבורא בכל עת ובכל מצב, ואפילו במצב הנורא שאני עומד בו כעת.

הקדיש נאמר בשפה הארמית משום שחיבורו היה בתקופת התלמוד הבבלי, תקופה שבה דיבר רוב העם בשפה זו.

עיקרו של הקדיש הוא תפילה לגילוי מלכותו של הקב"ה בעולם. הוא פותח במילים: "יתגדל ויתקדש שמה רבא" – יתגדל ויתקדש שמו הגדול של ה'. עיקר הקדיש הוא במילים שעונה הציבור כולו: "יהא שמיה רבא מבורך לעולם ולעלמי עלמיא" – יהי שמו הגדול של הקב"ה מבורך לעולם ולעולמי עולמים. סיומו של הקדיש הוא בתפילה לשלום: "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן". השלום האמיתי יבוא רק לאחר שכל באי עולם יכירו במלכותו של הבורא ויבינו שתפקיד האנושות הוא לעבוד אותו ולעשות רצונו.

משפט מרכזי זה שבקדיש מבוסס על שני פסוקים: "יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם" (תהלים קי"ג, ב') ו"להוא שמה די אלהא מברך מן עלמא ועד עלמא" (דניאל ב', כ').

נאמר במדרש משלי: "אמר רבי חמא בר חנינא: בא וראה שבחו וגדולתו של הקב"ה, שאף על פי שיש לפניו אלף אלפי אלפים ורבי רבבות כתות של מלאכי השרת שישרתוהו וישבחוהו, אינו מעוניין אלא בשבח של ישראל, שנאמר: "ברב עם הדרת מלך". ואין 'עם' אלא ישראל, שנאמר (ישעיהו מ"ג): 'עם זו יצרתי לי, תהילתי יספרו' – כדי שיגידו שבחי בעולם".

"אמר רבי סימון: אימתי הקב"ה מתעלה בעולמו? בשעה שישראל נאספים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ונותנים שבח וקילוס לפני בוראם. "רבי ישמעאל אומר: בשעה שישראל נאספים בבתי מדרשות ושומעים אגדה מפי חכם, ואחר כך עונים: 'אמן יהא שמיה רבא מבורך', באותה שעה הקב"ה שמח ומתעלה בעולמו, ואומר למלאכי השרת: 'בואו וראו עם זו שיצרתי בעולמי, כמה הן משבחים אותי', באותה שעה מלבישים אותו הוד והדר, לכך נאמר: 'ברוב עם – הדרת מלך'".

שבח הבורא הנשמע מפי בני אדם קרוצי חומר ואפופי טרדות העולם הזה "שווה" לקב''ה הרבה יותר מקילוס רבבות מלאכים בשמים. משום שקדיש זה מסמל הכנעה של האדם מול כל מה שמביא ה' על העולם בכלל ועל חייו האישיים בפרט. 

מי שאביו או אמו נפטרו אומר "קדיש יתום" בשעת התפילה במשך כל שנת האבל וכן בכל שנה ביום פטירת אביו או אימו.

נשמת אדם שנפטר נידונה בבית דין של מעלה במשך שנים-עשר חודשים. באמירת הקדיש מוסיף הבן  זכויות לאביו או לאמו ותורם לעילוי נשמותיהם.

תפקידו של האדם בעולם הוא להודיע כי יש בורא לעולם – "ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו". "כל הנקרא בשמי", אומר הנביא (ישעיהו מ"ג, ז'), "ולכבודי בראתיו, יצרתיו אף עשיתיו" – כל הבריאה מגלה את כבודו של הבורא. כשאב או אם נפטרו הם אינם יכולים שוב למלא את ייעודם זה, ואז נוטל הבן את התפקיד,  ובאמירת הקדיש הוא מכריז על גילוי כבוד ה' וממלא את החלל הרוחני שנוצר בעולם בפטירתם.

נוהגים לומר את הקדיש במשך אחד עשר חודש, אף שהמשפט בעולם האמת נמשך שנים-עשר חודשים.  כשהבן מפסיק לומר את הקדיש לפני תום תקופת המשפט, הוא מצהיר שאביו או אמו הם מן הצדיקים שמקצרים להם את משך דינם, ולא נמנים, חלילה, עם אלו שממצים עמם את הדין בעולם העליון. יש המפסיקים לומר קדיש שבוע לפני סיום השנה.

במקרה של איש או אשה שנפטרו בלי להשאיר צאצאים, אומרים האחים קדיש על הנפטרים, שוב משום שמכאן ואילך נבצר מהנפטר למלא את ייעודו – להודיע שיש בורא לעולם – והאח נוטל על עצמו להשלים את החסר.

מלבד "קדיש יתום" אומר שליח הציבור העובר לפני התיבה "חצי קדיש" בסוף כל התפילות – שחרית, מנחה, ערבית, מוסף ונעילה –. בחצי קדיש לא נאמר כל הנוסח המלא בסיומו, אלא רק עיקרו.. כמו כן אומר שליח הציבור  "קדיש תתקבל" לאחר תפילת העמידה, קדיש המכיל תוספת בקשה שיתקבלו תפילותינו ובקשותינו, הבקשה פותחת במילים "תתקבל צלותהון..." (תפילתם)ומכאן שמו.

הקדיש נאמר גם לאחר כל דבר שבקדושה הנעשה בציבור – קריאת התורה, קידוש לבנה, ברית מילה וכיוצא באלו. גם לאחר לימוד תורה ברבים, לימוד שיש בו  דברים מהתורה שבעל פה, נאמר "קדיש דרבנן", שהוא קדיש שיש בו תוספת ברכה ללומדי התורה באשר הם.

*

רבי מרדכי גיפטר, מגדולי התורה בארה"ב, סיפר על אירוע שארע עימו:

הוזמנתי על ידי אחד מתלמידי להשתתף בשמחת כלולותיו.  היות שהחתונה נערכה במקום מרוחק ממקום מגורי, שיגר התלמיד כרטיסי טיסה עבורי ועבור עוד שמונה מחבריו שהוזמנו גם הם לחתונה. ביום המיועד יצאנו מוקדם לדרךכדי להגיע בזמן לחופה, אך כשהתקרבנו ליעד הנחיתה, התברר כי המטוס לא יוכל לנחות שם מפאת הערפל הכבד ששרר במקום. המשכנו לטוס עד שהגענו לשדה תעופה מרוחק.

נוכחנו לדעת כי לא נספיק להגיע לתפילת מנחה בציבור ונערכנו לתפילת מנחה ביחידות בנמל התעופה. ביקשנו מאחד מעובדי המקום שנקרה בדרכנו להפנות אותנו למקום שבו נוכל להתפלל באין מפריע. העובד נעתר לבקשתנו והביא אותנו לחדר צדדי בנמל התעופה. עמדנו להתפלל, והוא נשאר בפתח החדר והשקיף על תשעת המתפללים. משסיימנו את התפילה הוא שאל להפתעתנו: "מדוע לא אמרתם קדיש?" השבנו לו כי חסר לנו עשירי למנין, ואז הוא חזר ושאל באידיש: "וכי אני אינני יהודי?" ומיד עמד ואמר קדיש.

אחר כך סיפר האיש בהתרגשות: "היום הוא יום השנה לפטירת אבי. זה זמן רב שפרקתי מעלי עול תורה ומצוות, ומובן שגם אינני מתפלל. בלילה שעבר נגלה אלי אבי בחלום ואמר לי: 'היום הוא יום הזיכרון שלי, וגוזרני עליך לומר קדיש'. אמרתי לו: 'אינני מתפלל, ואפילו אם הייתי רוצה לומר קדיש אינני יכול, הואיל ובמקום עבודתי  אין מנין יהודים'. אך אבא חזר ואמר: 'אני אדאג  שיהיה לך מנין, ואתה תאמר קדיש!'"

"עכשיו ראיתי כיצד מתגשם החלום ואמרתי: 'יתגדל ויתקדש שמיה רבא...'"