בתפילת מוסף של שמיני עצרת אנו מתפללים "תפילת גשם", ומבקשים "שאתה הוא ה' אלוקינו משיב הרוח ומוריד הגשם" - שהחורף יהיה גשום, ושמתנת הגשם תינתן בדרך של טובה. ועוד באותה  התפילה: "לברכה ולא לקללה, לחיים ולא למוות, לשובע ולא לרזון".

מיום זה ועד היום הראשון של פסח, במשך כל תקופת החורף, אנו מזכירים בתפילת שמונה עשרה את שבחו של הקדוש ברוך הוא שהוא "משיב הרוח ומוריד הגשם". קטע זה נקרא "גבורות גשמים", שכן בהשבת הרוח, בהפרחת העננים, בברקים וברעמים הנלווים לירידת הגשמים, וכמובן בירידת הגשם עצמו, ניתן לקבל מושג על גבורתו של הקב"ה.

במשנה במסכת ראש השנה מובא שבחג הסוכות  נידונים על המים. הקדוש ברוך הוא קובע בחג זה אם תהיה השנה גשומה או, חלילה, שחונה, שנת בצורת. בעת כניסת הכהן הגדול לקודש הקודשים ביום הכיפורים – ברגע החשוב ביותר, בעיצומו של היום הנשגב בשנה – הוא היה מבקש ומתפלל שתהיה השנה גשומה, והיה מוסיף ומבקש, שאף אם נגזר על השנה, להיות שחונה, שיבוא לכל הפחות הגשם המועט שירד, בעתו ובזמנו, ויוסיף אף הטל  לרדת, וכך תימנע בצורת.

בשמיני עצרת אנו מזכירים את שבח ה' "משיב הרוח ומוריד הגשם", אבל עדיין איננו מבקשים על הגשמים עצמם. רק מיום ז' בחשוון ואילך מתחילים לבקש בתפילת שמונה עשרה בברכת השנים: "ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה".

מדוע מחכים לבקש על הגשמים משמיני עצרת עד לז' בחשוון, והלא כבר בחג הסוכות הסתיימה תקופת הקיץ, וכבר נאספו היבולים מן השדות?

בתשובה לשאלה זו מתגלה הערבות ההדדית הקיימת בעם ישראל. בחג הסוכות היו בני העם עולים לרגל לבית המקדש מכל קצוות הארץ. באותן התקופות התפרשה ההתיישבות היהודית בארץ ישראל מנחל מצרים בדרום מערב עד לנהר פרת בצפון מזרח.

ההליכה מירושלים עד קצה גבול הארץ ארכה חמישה-עשר יום. לכן קבעו חכמים לספור חמישה-עשר יום משמיני עצרת בטרם יחלו לבקש על הגשם, כדי לאפשר לאחרון עולי הרגל להגיע לביתו בטרם יתחיל הגשם לרדת, שלא ייאלץ להתנהל בדרכים בוציות תחת גשם סוחף. מסיבה זו אנחנו ממתינים עד לז' במרחשוון, ורק אז אנו מבקשים מריבונו של עולם "ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה".

גדולי ישראל הקדמונים עשו יום טוב בשעה שראו גשמים יורדים, בירכו עליהם את ברכת 'הטוב והמטיב' בשמחת לב גדולה, והוסיפו תהילות ותשבחות נוספות.

אמר ר' יוחנן: שלושה מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו לשליח, ואלו הם: מפתח של גשמים, מפתח של חיה (יולדת) ומפתח של תחיית המתים. מפתח של גשמים שכתוב: "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים, לתת מטר ארצך בעתו" (תענית ב').

כיון שנפתח אוצר זה, נפתח גם אוצר של חסדים טובים ורחמים מרובים – עת רצון היא זו לישראל שיבקשו כל שנפשם חומדת. אין הם צריכים אלא לכוון את ליבם ולבקש מלפני אביהם שבשמים שיוושעו בתשועת עולמים, שיימחלו להם על עוונותיהם, שתתברך הפרוטה שבכיסם, שיקבץ גלויותיהם מארבע כנפות הארץ ושייפסקו גייסות המלחמה. עת רצון היא עתה לכל החסדים הטובים, כי כולם גנוזים באוצר הטוב שהקב"ה פותח בשעת ירידת הגשמים.

לפי מקורות היהדות, ניתן להתבונן על הגשמים מהיבטים שונים. נסביר אחדים מהם:

א. הגשם מסמל את השפע השמיימי המורעף ממרומים באופן תמידי. קצב החיים היומיומי, שהוא כה מסחרר בזמננו, משכיח מאנשים רבים את העובדה, שחסד ורחמים מוענקים להם בכל עת ובכל שעה ע"י ה'. כל נשימה ונשימה שאדם נושם מקורה בחסד ה'. כל אפשרות לצעוד צעד או להניד עפעף הינה הענקה של הבורא. לדאבון לב, החיים הזורמים במהירות משכיחים מהאדם  את כל זאת.

הגשם מסוגל לעורר רגשות של הכרת טובה בלבבות. אנשים רבים, ובעיקר החקלאים שבשדות, חשים את הברכה המגיעה ממרומים בעקבות הגשמים גם אם שגרת חייהם אינה עמוסה בלימוד התורה ובקיום מצוות. הם נושאים עיניהם למרום ומייחלים לגשם. אמנם תושבי העיר רחוקים מעט מתחושה זו, אולם כל אלו הקשורים לצמיחה וליבולים, חשים הכרת הטוב לנוכח מתנת שמים זו.

ב. המדע המתקדם והטכנולוגיה הדוהרת קדימה עלולים להקנות תחושה שהכל, או כמעט הכל, נמצא בהישג ידו של האדם, ולפחות בשליטתו. הוא מסוגל לשדד מערכות טבע ולשנות סדרי בראשית. בעיני רבים הפך הטבע להיות כלי שרת בידי האדם, העושה בו כרצונו.

הגשמים סותרים תזה זו ומראים שתחושה זו של האדם היא בלתי ראציונלית. לא זו בלבד שאין כמעט אפשרות לפעול בתחום זה, אלא שגם התצפיות המדעיות והתחזיות הינן קצרות טווח ביותר. אין כל אפשרות להמטיר גשם באזורים שחונים, ויתרה מכך – אין אפשרות לצפות מראש מה יהיה מזג האוויר, אלא אם תופעה מסויימת הקשורה למזג האוויר החלה להתפתח באיזור קרוב. הגשם המלאכותי שהינו מצומצם בכמותו, הינו למעשה ניצול של עננים ששלח הבורא. בתחום הגשם כמעט הכל הוא בלתי צפוי. רוב הגשמים מפתיעים אותנו ואת החזאים בכל פעם מחדש.

ירידת הגשמים מסוגלת לעורר ענווה בלב האדם. כידוע, אחד הגורמים המפריעים לאדם להאמין בבורא הוא מידת הגאווה. אנשים רבים מסרבים להאמין בה' לא מפאת מחשבות מעמיקות, אלא מפאת מחסום נפשי בלבד. הענווה מסוגלת לרפא שבר זה. בעקבות הענווה באה גם הזיקה לרוחניות, ומתגבר הרצון הפנימי למצוא משענת רוחנית שניתן להאמין בה ולבטוח בה.

ג. הגשמים באים בעקבות תפילה. עד שלא נברא אדם והתפלל על גשם, לא ירדו גשמים בעולם. בתפילה טמונים המפתחות שבעזרתם ניתן להגיע לברכת שמים זו. התפילה מבוססת על האמונה בבורא הכל יכול, המסוגל להעניק טובה וברכה, המאזין ומקשיב לאלו הקוראים אליו באמת ממעמקי ליבם. הן בדברי חז"ל והן בספרים  מאוחרים יותר מסופר על אישים מורמים מעם, שדפקו על שערי שמים בשנות בצורת, ותפילותיהם נענו. הכנרת והאקוויפרים בחוף ובהר זקוקים לתפילותינו. ככל שבני העם ירבו בתפילה ויפנו מעומק לבם לאביהם שבשמים, כן תגדל הברכה, וכן יושפע עלינו שפע רב ממרום.