נשמת האדם היא רוחנית ומסוגלת לראות מקצה העולם ועד סופו, גם את העתידות. אין היא רואה דרך העין הגופנית שיש לה את מגבלות הטבע. אולם כדי שהאדם יהיה בעל בחירה חופשית, דאג הבורא שהגוף יצור מחיצה בין הנשמה לבין ההכרה. אילולא חייץ זה, היה האדם רואה דרך נשמתו את כל האמת, ולא היה מקום לבחירה חופשית.

כאשר נוצר סדק במחיצה המפרידה בין הנשמה לבין ההכרה, רואה האדם דרך הנשמה. החלום מהווה "חלון" אל הנשמה. בעת השינה משתחררת נשמת האדם מגופו במידת-מה, ולכן, יכול האדם לראות בחלומו דברים הנמצאים בקצווי ארץ או דברים העתידים לבוא.

על כח גילוי העתיד על ידי חלומות, אנו למדים מדברי שאול המלך שענה לשמואל הנביא: "ואלקים סר מעלי, ולא ענני עוד גם ביד הנביאים וגם בחלומות" (שמואל-א', כ"ח, ט"ו).

גילוי זה יש והוא נעשה בצורה ברורה ופשוטה, ויש והוא נעשה על ידי סמלים ורמזים. החלום הוא שפת הסמלים – שפה המורה על משאלות כמוסות או על ענינים המטרידים את האדם, והוא מדחיק אותם בהקיץ – אך בחלום הם מתגלים לו.

בתורה אנו מוצאים מספר חלומות שהתגשמו בצורה מפליאה: חלומות שר המשקים ושר האופים, חלומות פרעה וחלומות יוסף. כפי שאמרו חכמינו: "כשם שאי אפשר לבר (למאגר תבואה) בלא תבן, כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים" (ברכות נ"ה).

החלומות מתחלקים לשלושה סוגים: החלום הנבואי, החלום ההשגחי והחלום הטבעי. החלום הטבעי בא לאדם על פי מזגו ותכונותיו הגוברות עליו. כאשר גובר על האדם חום טבעי, הוא חולם שהוא מתחמם ליד האש. כאשר גוברת עליו הקרירות, יחלום על שלג, גשם ומטר. חלומות אלו שוא ידברו, ואין בהם ממש. עליהם אמר ישעיה (כ"ט, ח'): "והיה כאשר יחלום הרעב והנה אוכל, והקיץ וריקה נפשו, וכאשר יחלום הצמא והנה שותה והקיץ והנה עייף ונפשו שוקקה". הנביא זכריה (י', ב') התנבא: "כי התרפים דיברו אוון, וחלומות השווא ידברו". וכן אמרו חכמינו (סנהדרין ל'): "דברי חלומות לא מעלים ולא מורידים", וכוונתם לסוג חלום זה, הוא החלום הטבעי. חלומות אלו נובעים מהעובדה שהאדם הרהר אודות דבר מסויים ביום, ובעקבות זאת ראה אותו בחלומו, אך אין לחלום זה קשר אמיתי לעתיד.

הסוג השני הוא חלום אמיתי, והם החלומות הנגלים לאנשים השלמים, כחלום יוסף, וכן לאבימלך – לכבוד אברהם אבינו. החלום נתגלה ללבן במטרה להציל את יעקב אבינו, ונתגלו לשר המשקים ולשר האופים כדי להגדיל ולרומם את יוסף הצדיק, ולנבוכדנצר כדי לנחם את עמו.

בספר הכוזרי (מאמר א' קטע א') מסופר כי מלך כוזר חיפש את האמת. בחלומותיו הודיעו לו שכוונתו רצויה, אך מעשיו אינם רצויים. הדבר דירבן אותו להמשיך בחיפושיו אחר האמת. הוא חלם חלום שחזר ונשנה – שעליו ללכת אל הרי הרסאן, לבקש שם את המעשה הנרצה לאלקים. בהגיעו לשם, מצא קבוצה של יהודים עובדי ה' ובאמצעותם התגייר.

סוג החלום השלישי הוא החלומות שראו הנביאים, בהם מגלה ה' את סודו אל עבדיו הנביאים – כחלום יעקב, שלמה ודניאל. חלק זה אינו שייך לדורנו, שנסתלקה ממנו הנבואה, אך הוא עתיד להתחדש לעתיד לבוא, כדברי הנביא (יואל ג', א'): "והיה אחרי כן, אשפוך את רוחי על כל בשר, וניבאו בניכם ובנותיכם, זקניכם חלומות יחלומון, בחוריכם חזיונות יראו".

החלום הנבואי גורם להתפעלות עצומה בנפש החולם. ההתפעלות בנפש הנביא היא כה גדולה, עד שמיד הוא מכיר שהחלום מושפע מאת אלוקים.

יש הלכות שונות המתייחסות לחלומות, נביא את עיקרן בקצרה:

החולם חלום, שמבטא מאורעות לא טובים שיארעו לו או לאחרים, יתכן בהחלט שחלום זה נמנה על חלומות השוא, שאין להם משמעות כלשהי לעתיד, אך אם הוא דואג או מצטער ונפשו עגומה עליו, יש באפשרותו לערוך מספר פעולות המעוגנות בספרי ההלכה:

יש באפשרותו לעמוד בבית הכנסת מול הכהנים, בשעה שהם פורסים את ידיהם ומברכים ברכת כהנים. עליו לומר קטע הקשור להטבת החלום והוא נמצא בסידורים. קדושתם של הכהנים ויחודה של ברכתם - בכוחן לסייע לאדם לשנות את משמעות החלום לטובה.

יש העורכים במקרה זה "הטבת חלום" בפני שלושה אנשים. גם נוסח הטבת חלום מופיע בסידורים.

יש המתענים ביום שחלמו חלום רע. לתענית זו קוראים "תענית חלום" וחשוב שהיא תהיה באותו יום או אחרי אותו לילה שבו ראו את החלום.