בשבתות חודש אדר אנו קוראים, מלבד קריאת פרשת השבוע, ארבע פרשיות מהתורה המכוונות כנגד ארבע לשונות הגאולה, המוזכרות בפסוקים (שמות ו', ו'-ז'): "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי", "ולקחתי", המורים על היציאה הניסית ממצרים. להלן יוסברו רעיונות אלו.

את "פרשת שקלים" (שמות ל', י"א-ט"ז): "כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לה'", קוראים בשבת שלפני ראש חודש אדר או בראש חודש אדר עצמו, אם הוא חל בשבת. בחודש אדר היו מכריזים מידי שנה על הבאת השקלים, ומודיעים לעם שעליהם להביא את מחצית השקל עבור קרבנות הציבור, שהקריבו בבית המקדש. בחודש ניסן הקריבו את הקרבנות מהתרומה החדשה, שהובאה בימי חודש אדר.

את "פרשת זכור" (דברים כ"ה, י"ז-י"ט): "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים", קוראים בשבת שלפני פורים. תוכנה הוא זכירת מעשה עמלק. המן היה מזרע עמלק, ולכן מסמיכים את קריאתה של פרשה זו ליום הפורים.

"פרשת פרה" (במדבר י"ט, א'-כ"ב): "זאת חוקת התורה וכו' ויקחו אליך פרה אדומה תמימה", עוסקת בטהרה מטומאת מת, על ידי אפר פרה אדומה. במדבר סיני שרפו את הפרה האדומה סמוך לחודש ניסן, כדי להזות מאפרה על בני ישראל מיד לאחר הקמת המשכן בר"ח ניסן. בזמן בית המקדש קיימת חובה להטהר לפני הרגל, ולכן, קוראים פרשה זו, העוסקת בטהרה, כאשר מתקרב חג הפסח. בקריאת פרשה זו כלולה תפילתנו לה' שיטהר אותנו במהרה בזמן הגאולה השלימה ונזכה לעבוד אותו בבית המקדש.

את "פרשת החודש" (שמות י"ב, א'-כ'): "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה", קוראים בשבת הסמוכה לראש חודש ניסן, במטרה לקדש את החודש ולייחדו. אם ראש חודש ניסן חל בשבת קוראים אותה בראש חודש עצמו. בפרשה זו נאמר שחודש ניסן הוא הראש לחודשי השנה ומפורטים בו דיני קרבן פסח.

פרשת "שקלים" היא, כאמור, הראשונה שבארבע הפרשיות.

עם ישראל היה בשפל רוחני בזמן שהותו במצרים. כלפי חוץ נדמה היה שטושטש ההבדל בינם לבין המצרים, הגרועים שבאומות. השהות בנבכי טומאת מצרים, היתה צריכה לעורר רגשות של דחיה בקרב צאצאי יעקב, אך הגלות סימאה את עיניהם עד שהם הסכינו עם המצב שהיו שרויים בו ונכנעו לו.

פתח גאולתם היה צריך לכלול רגשות של ריחוק ממצרים ומכל התכנים הקשורים אליה. על שלב ראשוני זה הבטיח הקב"ה את סיועו: "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" (שמות ו', ו'). היתה זו הבטחה שברגע שבני ישראל יפסיקו לחוש בנוח במצרים, הם יבקשו בליבם פנימה להשתחרר מהשעבוד, יפנו בזעקה אל ה', ובכך יתחיל תהליך השחרור מבית העבדים הגשמי והרוחני כאחד.

השלב המקביל לכך בגאולת נפשות ישראל, הוא כל הכלול בפרשת "שקלים". נאמר במדרש (תנחומא כי תשא, ג') שעל קריאת פרשה זו הבטיח הקב"ה למשה רבינו: כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשת שקלים, וזוקף את ראשן, וכפי שנאמר (שמות ל', י"ב): "כי תשא את ראש בני ישראל", כי המפקד נוסך בהם חשיבות, כך בכל שנה ושנה כשקוראים אותה לפני, כאילו אתה עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשם.

עובדת היות האדם זקוף מלמדת על תכונתו הבסיסית, שהוא שואף להיות חופשי משעבוד לאחרים. עובדה זו מסמלת גם את הגברת היסוד הרוחני שבאדם ואת החשבתו המצפונית והרוחנית.

עניינה של פרשה זו מורה על רוממותם של ישראל. העלאת קרנם היתה פתח הכניסה לעולם הרוחני החדש.

פרשת "זכור", היא השניה שבארבע הפרשיות, ומקבילה לשלב השני מארבע הלשונות של הגאולה - "והצלתי".

מלחמתו של עמלק בישראל לא הצטמצמה במה שביקש לזנב בנחשלים שבמחנה, היא התבטאה גם במה שביקש לצנן את ישראל מהתלהבותם לעבודת הבורא, ובשאיפתו להכשילם במקרי טומאה.

כאשר האדם מקבל על עצמו לבטל מהעולם את העמלקיות על כל גווניה, מובטח לו סיוע מן השמים במאבקו. על כך רומזת ההבטחה: "והצלתי אתכם מעבודתם" (שמות ו', ו'). הבטחה זו אמורה בפרשת היציאה לקרב: "כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך" (דברים כ"ג, ט"ו).

מובטחת סייעתא דשמיא גם לכל אדם במלחמתו הפרטית. כל המכיר בעובדה שהיצר הרע מבקש את נפשו ולכן, האדם מחליט להילחם בו, מובטח לו סיוע ממרום.

לאחר שזוכה האדם להרחיק מעל עצמו את טומאת מצרים ומכריז מלחמה בעמלק ובנושאי כליו, הוא מתעלה אל שלב הטהרה. שלב זה מופיע בפרשת "פרה", ובמקביל גם בלשון השלישית מלשונות הגאולה: "וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים" (שמות ו', ו').

עיקרה של הטהרה מתבטאת בהתחברות אל המקור הטהור. מי המקוה המטהרים מסמלים את מצב הבראשית של העולם, כאשר רוח אלוקים ריחפה על פני המים, עוד בטרם היות אדם על פני האדמה. ומצב רוחני טהור זה הוא המקרב את טהרת האדם הטובל. כאשר בא האדם כל כולו אל תוך מי המקוה, עד שאפילו שערה אחת מראשו אינה נשארת בחוץ, הריהו מתבטל בתוכם, וזוהי טהרתו. הוא מתמזג עם מימי בראשית וזוכה שגם עליו שורה הרוח של טהרתו הראשונית של העולם.

במסגרת דיני טומאה וטהרה מצאנו גם טומאות חמורות, שאפילו מי מקוה אינם מועילים לטהרן, וזקוקים הטמאים לטבול במי מעיין. זוהי צורה מקורית יותר של מים חיים, שלא נשתנו מכמות שנבראו, נשארו בצביונם המקורי ולא נאספו בידי אדם.

טהרת פרה אדומה מתבצעת לאחר שהיא נשרפת, ואפרה מעורב במים חיים, מי מעיין הנובעים ממקורם. כיון שעניינה של הטהרה נעוץ בהתבטלות מוחלטת ובבקשת חזרה אל המקור הטהור, היא כלולה בלשון "וגאלתי".

המושג "גאולה" משמעותו קירבה מחודשת אל המקור הטבעי, בניגוד ל"גלות" שמשמעותה התנתקות ממקור זה. המכנה המשותף לפרשת "פרה" וללשון "גאולה" הוא השיבה אל המקור, לאחר ההתרחקות ממנו.

בפרשת "החודש" ניתנה המצוה הראשונה לבני ישראל. היא מסמלת את היותנו עם ה' ונחלתו. שלב זה שהיווה שיא בתהליך הגאולה, וכן העמידה למרגלות הר סיני וקבלת התורה, מופיעים בלשון הרביעית: "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים" (שמות ו', ז').

קבלת התורה היתה פיסגת גאולת מצרים, וזוהי גם תכלית קיומו של עם ישראל, להיות לעם סגולתו של הקב"ה, כממלכת כהנים וגוי קדוש.

דור יוצאי מצרים השכילו להבין שזוהי מטרתם בעולמם, ולכן הם הצהירו פה אחד: "נעשה ונשמע". באמירה זו הוכרז כי אין לישראל דבר חשוב יותר מאשר הדביקות באלוקים.

אלו הן ארבע התחנות הראשיות בדרך אל הגאולה. כך היה בגאולת מצרים, וכך יהיה גם בגאולה העתידה. עלינו לקוות ולהוחיל שהקב"ה אמנם ייטיב עימנו ויחיש את גאולתנו במהרה.