האמונה, כעיקרון מקודש, מוכרת לנו כאמונה בבורא עולם. אולם התורה מלמדת אותנו שקיימת אמונה נוספת: 'אמונת חכמים'.

לרשותם של גדולי התורה עומד מידע שלאדם מן השורה אין אפשרות להגיע אליו. נסביר זאת במשל מעולם המחשבים: אדם קונה תוכנה ולומד להשתמש בה. אם התוכנה מסובכת ומורכבת, נדרש כשרון מיוחד כדי לשלוט בה. אולם, למרות הכשרון, אין לאותו אדם אפשרות לחדור אל תוככי התוכנה עצמה. רק היצרן שבנה אותה, מסוגל לחדור אליה ולהבין את סודותיה, לתקן בה ליקויים ולערוך בה שינויים. לשם כך מכשיר היצרן טכנאים מיוחדים, ומוסר להם את ה"מפתח הסודי", כדי שהם בלבד יוכלו לטפל בתוכנה.

פיזיקאים, כימאים וביולוגים ‑ כל אלו מתאמצים להבין את מבנה הבריאה, לנצל את כוחותיה וליצור בעזרת המידע שבידם חומרים, מכשירים ותרופות. אך חשוב לדעת שהם מביטים על הבריאה מבחוץ, וחוקרים את הקיים בה בלבד. אין להם כל אפשרות לפענח את הסודות הפנימיים של הבריאה. א‑לוקים הוא זה שברא את העולם, ורק לו ידוע כיצד הוא נברא. את המידע העלום הזה גנז ה' בתורה. מי שיודע לפענח את סודות התורה, בכוחו להגיע גם להבנת סודות הבריאה.

כדי לפענח את סודות התורה דרושה הבנה עמוקה במיוחד. היא נרכשת רק לאחר עמל של עשרות שנים. התורה היא חכמה א‑לוקית, וכדי להבין את סודותיה דרושה השראה א‑לוקית מיוחדת. לכן, לימוד התורה דורש מלבד התמסרות ללא סייג, גם אישיות טהורה ללא רבב, הכוללת: יראת שמים, ניקיון כפיים והתנהגות הולמת. רק מי שזכה לכל אלו, יזכה להגיע לעומק חכמת התורה האמיתית ולכל צפונותיה.

מעולם לא נערכו מכרזים ובחירות למשרת גדולי התורה. התורה עצמה מכריזה על גדוליה. הכרזה שקטה זו נמסרת מפה לאוזן. מי ששואף לקבלת הכתר, אינו ראוי לאותה אצטלה. זוכים לה רק אלו שהם מעולים וצנועים. משה, הראשון למנהיגי ישראל, האיש שעמד ליד עריסתו של עם ישראל, ניסה בכל כוחו להתחמק מהתפקיד, כשנקרא להתייצב בראש העם. הענווה היא התכונה היסודית הנדרשת מגדול בישראל. ומשה רבנו משמש דוגמא לכל הגדולים שחיו אחריו לאורך הדורות, והעבירו לנו את דרכי התורה ואת דרך חיינו עלי אדמות.