אם ניחן בן דורנו בחוש היסטורי, ועובדות היסוד של עמנו ידועות לו, יעמוד בוודאי משתאה מול הפרשה הפותחת במילים הבאות:

"ויאמר ה' אל משה, הנך שוכב עם אבותיך, וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ... ועזבני והפר את בריתי... וחרה אפי בו... ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכול, ומצאוהו רעות רבות וצרות" (דברים ל"א, ט"ז-י"ח).

במבט לאחור, מנקודת התצפית של דורנו, מהווה פרשה זו תמונה מדהימה של ההיסטוריה היהודית. פסוקי הפרשה על כל המסר הנורא הכלול בהם אכן התרחשו במציאות. העם מרד בבורא, הפר את הברית וזנח את קיום המצוות. העם גם נענש כפי שלא נענש עם מעולם. המילים הנוראות: "והיה לאכול" או: "ומצאוהו רעות רבות" פורטו במשך הדורות לפוגרומים, למסעי צלב, למדורות אינקוויזיציה, לאין ספור נגישות מכל סוג, ועד לאושוויץ הם הגיעו.

מציאות כואבת מאד התרחשה לא מכבר באירופה הכבושה על ידי הנאצים. דומה שאין אח ורע לכוס התרעלה ששתתה יהדות אירופה באותן שנים.

השאלה: "כיצד הם הלכו כצאן לטבח?" נשאלה כבר לפני שלושת אלפים ושלוש מאות שנה בתורה עצמה: "איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה?" (דברים ל"ב, ל'). כלולה כאן נבואה שבה שואל משה רבינו את שאלתם של אלו אשר חוו את חורבן יהדות אירופה: כיצד שיתק פחדו של זקיף גרמני אחד את רצון החיים של מאות, אשר הצטופפו בקרונות המוות?אותה פאסיביות אכן אינה נתפסת כהתנהגות טבעית. התהליך התרחש מפני שכך נגזר ממרום: "כי צורם מכרם וה' הסגירם" (שם).

האסונות וייסורי התופת בעת שואת דורנו, הצמיחו, לדאבון לב, בלב רבים את מסקנת הכפירה באלוקי ישראל. עוצמת השואה וחריגתה מעבר לכל מה שנתפס בהיגיון האנושי, גרמו להם לפקפק בקיומה של השגחה אלוקית. אך, שימו לב! גם פרט זה בהקשר להתרחקות מהאמונה בעקבות האסונות, מתאר משה בצוו האלוקים: "ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" (שם י"ז). "אין אלקי בקרבי" הוא חוסר האמונה.

המבט הנכון על המאורעות הוא הפוך. דווקא העובדה שחורבן יהדות אירופה הוא בלתי נתפס לפי כל קנה מידה, מאששת את ההכרה כי יד מכוונת עליונה סובבה את המאורעות הללו. כאשר אנו נפגשים בתופעה החורגת מכל המקובל, היא משדרת בעליל כי יד נעלמה עומדת מאחורי הדברים.

עצם עלייתה של המפלגה הנאציונאל-סוציאליסטית נחשבת כתופעה שקשה להסבירה. עובדת השתלטותו של מטורף כושל, חסר השכלה וצר אופק, על אומה בת שישים ושנים מיליון נפש המכילה מלומדים למכביר, נלמדת עד היום באוניברסיטאות השונות.

חוסר הבהירות ואי היכולת להבין את המאורעות הם הנקראים 'הסתר פנים'. במקום לראות את ידה המכוונת של ההשגחה הניצבת מאחורי המאורעות, תוהים האנשים שמא עזבם ה'. האדם מטבעו מחפש בהירות. הוא מעוניין להסביר לעצמו שלכל פרט יש סיבה. אדם שאינו מבין את תכלית סבלו, קשה לו הסבל שבעתיים. הבנת הסבל מעניקה לו כוחות מחודשים, המאפשרים לו להתגבר על צרותיו.

אדם יבלע תרופה מרה ביותר וגם יהיה מוכן לעבור ניתוח מסובך ומסוכן, אם ישתכנע שהדברים הינם לטובתו. תלמיד יהיה מוכן לקבל עונש וישתדל להבינו, אם יחוש שהעונש אינו שרירותי. אולם כאשר האדם אינו מבחין בתועלת, והוא סבור שכל מה שמתרחש הוא מקרי וללא הועיל, הוא עלול להתייאש.

לעתים נדמה לנו שאילו היינו רואים בחוש את ידו הגדולה של ה', היו חיינו קלים יותר. נדמה לנו שאילו היתה הנהגת ה' גלויה, וכל חוטא היה נענש מיד לאחר חטאו, היו השקפותינו ואמונתנו בהירות יותר. אולם הדבר אינו אפשרי מכמה סיבות. אילו היתה השגחת ה' נראית תמיד בעליל, היתה התביעה על האדם גדולה מאד. יתכן שתביעה הנובעת מהעובדה שבני האדם היו רואים עין בעין את יד ה', היא למעלה מהיכולת האנושית.

בנוסף, מטרת חיינו היא לבחור בטוב ולברוח מפני הרע. הבחירה היא יסוד חיינו. אילו היינו רואים את הנהגת ה' באופן ברור ומוחשי מאד, היתה נמנעת מאיתנו הבחירה, ועבודת ה' שלנו היתה נעשית כמתוך כפייה. הידיעה הבהירה היתה מאלצת את האדם לפעול כפי שהוא מצווה על ידי ה' מבלי לפזול כלל לכיוון השלילה.

עלינו להחדיר ללבנו שדווקא חוסר הבהירות הוא המקנה לחיים את ממד הבחירה, והוא המאזן את העבודה הרוחנית בעולמנו.

מחשבותיו של הבורא עמוקות הן מיני עמוק, מחוללות הן מהלכים היסטוריים חובקי זרועות עולם, מתכננות הן מהלכים הנותנים את אותותיהם לדורות. את גורלו של עם ישראל ואת צעדיו בגיא הייסורים לקראת גאולתו השלמה, ניתן להבין רק בעין הבוחנת את הדברים מתוך אמונה וביטחון בבורא.

אכן, דווקא משום כך נכתבו הדברים בתורה (דברים ל"א, ט"ז-י"ח). למען יידעו הדורות הסובלים, למען יבינו, שעצם תיאור המצב אלפי שנים בטרם בוא הטרגדיה, נוטל את העוקץ מההפתעה הגדולה. המודיע מראש על השתלשלות המאורעות על אימיהם, מכריז בעצם שהוא עצמו קיים, והתעלמותו מן המתרחש אינה אלא 'הסתר פנים' מכוון מראש. גם 'הסתר פנים' הוא השגחה צמודה של הבורא.