"כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ, אפרוחים או ביצים, והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, לא תקח האם על הבנים. שלח תשלח את האם, ואת הבנים תקח לך, למען ייטב לך והארכת ימים" (דברים כ"ב, ו'-ז').

כאשר רוצים לקחת את הביצים או את הגוזלים מקן ציפור, יש לשלח תחילה את האם, ורק לאחר מכן מותר לקחתם.

טעמים שונים נאמרו למצוה זו. נמנה את חלקם: שילוח האם נובע מרחמים על האם, שלא תצטער בראותה את לקיחת הבנים. וכן מובא במדרש: "כשם שרחמיו של הקב"ה על האדם, כך נתמלא רחמים על העופות..." המצווה מרגילה את האדם למידת הרחמים, ומחנכת אותו שלא יתאכזר לבעלי חיים. באופן זה יוכל האדם להחדיר לליבו מידות טובות. כאשר האדם יתנהג ברחמים לבעלי החיים, הוא ינהג כך גם כלפי בני אדם.

יש שכתבו שהמצווה באה להזכיר לאדם שהבורא משגיח על העולם כולו, וגם על בעלי החיים שבו. כך יחדיר האדם ללבו שאלוקים משגיח אף על דרכיו.

טעם נוסף: על אף ההיתר לאכול בעלי חיים, אסרה התורה להכחיד לגמרי מין ממיני בעלי החיים. להכחיד בבת אחת שני דורות של ציפורים, היא תחילת הדרך להשמדת המין כולו. לכן, אסרה זאת התורה. כאשר נאסר על האדם לקחת את האם, לעתים יעזוב גם את הבנים, שלרוב אינם ראויים לאכילה, וכך יינצל הקן כולו.\

יש מסבירים כי המצוה ניתנה כגמול לציפור על מסירותה למען בניה, שהרי האם יכלה לברוח מהצייד, והיא נלכדה בגלל רחמיה על בניה וניסיונה להגן עליהם. זוהי אכזריות, אם נשתמש במידת הרחמים של הציפור נגדה. לכן, על ידי כך שנימנע מלצוד את האם, יקבע בליבנו, כי לא מפסידים מעשיית מעשים טובים.

יש הרואה במצווה זו דוגמה ליחס של כבוד לאם המטפלת בילדיה, ובמיוחד לאם היהודיה המסורה לצאצאיה. על כך אומר הכתוב: "כי יקרא קן צפור לפניך בדרך... והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים", ועוסקת בקיום מצות בוראה, "שלח תשלח את האם", שאין ראוי לקחתה בעודה עוסקת במצות בוראה.

בזוהר הקדוש מובא ששילוח האם הוא מעשה סמלי, הנועד לעורר רחמי שמים על עם ישראל. בשעה שהציפור מצטערת על כך שנלקחו אפרוחיה, וקול בכייתה מגיע לשמיים, הוא מעורר את רחמי ה' על בניו שנלקחו לגלות.

חכמינו אמרו טעם נוסף: 'ומה אם ציפור זו שאין לה זכות אבות, בניה מכפרים עליה, שהרי על ידי בניה היא ניצלת מציד, על אחת כמה וכמה בני אברהם, יצחק ויעקב שיש להם זכות אבות, שאם חטא אחד מהם, ה' מכפר על חטאיו ומסייע לו לשוב אליו.

מצוות שילוח הקן נוהגת רק בציפורים שאינן שייכות לאדם. לכן, אם נמצא הקן בשטח פרטי הוא שייך לבעל המקום, ואין המצווה לשלח חלה עליו.