עם כניסת השבת אנו מקיימים את מצוות "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ', ח') בקידוש על היין, עם צאת השבת אנו מבדילים על היין ונכנסים לימות החול.

ההבדלה מכילה ארבע ברכות: על היין, על הבשמים ועל הנר, ולבסוף חותמים בברכת ההבדלה בין קודש לחול. מוזגים את הכוס עד שהיין נשפך על גדותיו כביטוי לשפע בשבוע החדש שיבוא.

לפני הברכות אומרים פסוקים שיש בהם להפיח אמונה ותקווה: "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא", "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" ועוד. כל אלו מביאים אורה וברכה בתחילתו של השבוע החדש העומד בפתח.

עיקרה של ההבדלה הוא להבדיל בין היום השביעי לששת ימי המעשה, כלומר, לבטא במילים את העובדה שחייץ מפריד בין השבת לשאר ימות השבוע, כשם שקיים הבדל בין קודש לחול, בין אור לחושך ובין ישראל לעמים. מושגים אלו הם קוטביים ואינם מתאחדים, וכך נבדל גם היום השביעי משאר הימים.

כאשר שבו גולי בבל לירושלים בתחילת תקופת בית המקדש השני, הם היו עניים מאד ולא היה באפשרותם להשיג יין להבדלה, ואז קבעו לומר את ההבדלה בתפילת העמידה בברכת "חונן הדעת". מאוחר יותר, משהשתפר המצב הכלכלי, חזרו לומר את ההבדלה על כוס של יין, וזוהי ההבדלה שאנו עורכים בכל מוצאי שבת. ההבדלה בתפילה נשארה גם היא על כנה באמירת "אתה חוננתנו" בתפילת שמונה עשרה במוצאי שבת.

אחד הטעמים להרחת הבשמים בהבדלה הוא שבכניסת השבת מוסיף הקב"ה לכל יהודי נשמה יתירה  המסייעת לו להתקדש ולהתעלות מתוך רוממות הרוח. לאחר צאת השבת מסתלקת הנשמה היתירה מהאדם, ונופלת עליו עצבות מסויימת בגין כך. הריח הטוב הוא פיצוי לנשמה, הוא מעניק לה תחליף לרוממות שחשה ביום השבת. הריח מקשר בין החומר לרוח, בין הקודש לחול.

הברכה השלישית על הנר, תכליתה להודות לה' על שהעניק לנו את האש, מקור האור והחום. אנו מברכים ברכה זו במוצאי שבת מכיון שבמוצאי שבת הראשונה של הבריאה נטל אדם הראשון שתי אבני צור, היכה אותן זו בזו ויצר לראשונה את האש. בזמן הברכה מקרבים את אצבעות הידיים אל הנר, להדגיש את חשיבות האור שבזכותו אנו מסוגלים לבדוק פרטים קטנים דוגמת נקיונן של ציפורני הידיים.

את ההבדלה מסיימים בברכת: "ברוך אתה ה'... המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה. ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לחול".

את ההבדלה עורכים בכל בית מיד כשחוזרים מבית הכנסת מתפילת ערבית. אין לאכול מצאת השבת ועד עריכת ההבדלה. אם מעוניינים לעשות מלאכה לפני ההבדלה, ועדיין לא אמרו "אתה חוננתנו" בתפילת העמידה, יש לומר את המילים: "ברוך המבדיל בין קודש לחול".