קליפת התפוח מעולה יותר מהאריזה המתוחכמת ביותר מעשה ידי אדם. קליפת הפרי מכילה שמן ההופך אותה לעמידה בפני מים. לכן, היא לא ניזוקת מהגשמים הכבדים היורדים במשך חודשי הצמיחה וההבשלה. בנוסף, לשמן זה יש ניחוח מיוחד, המעורר רצון לאכול את הפרי.

לקליפת הפרי יש תפקידים נוספים. צבעה מצביע על בשלותו של הפרי. כל עוד הקליפה ירוקה, היא מודיעה שהפרי עדיין אינו ראוי לאכילה. כאשר הקליפה מאדימה, היא מכריזה שהפרי כבר בשל וניתן לאכלו. לצבע הקליפה יש תפקיד נוסף. מטרתו לעורר את תאבונו של המסתכל. הפיתוי העיקרי לאכול את הפרי נמצא בקליפתו. כשם שיופיים של אנשים צעירים, מתוכנן כדי לעודד את הילודה, כך גם יפי התפוח מתוכנן לעידוד האכילה.

לפנינו מוצר מזון הארוז באריזה, שתכונותיה הן: (1 עמידה בפני מים, (2 הצגת תמרור צבעוני המורה על מידת בשלותו של הפרי, (3 היא צבעונית כדי לעורר את תיאבון המסתכל, 4) היא מבושמת בניחוח מעורר תיאבון.

אלו הן כמה מן המטרות של קליפת הפרי. כאשר הפרי בשל, הוא דורש שיאכלוהו, שאם לא כן ירקב. צבע קליפתו נאה במיוחד כאשר הוא בשל, לא קודם לכן ולא לאחר מכן. ברור, אם כן, שהמטרה של בריאת התפוח היא שהוא ייאכל, ואף ברור שיש רצון שמטרה זו תתגשם.

בנוסף לכך, לפרי יש גבעול המשמש: (1 משענת לתפוח התלוי עליו, (2 צינור מים המשגר אספקה, ודרכו מועברים החומרים שיונקים השורשים מן האדמה במעליות חבויות, העולות לתוך הפרי הצומח. גם אם יוכלו אנשים ללמוד אי פעם, כיצד להפיק מן האדמה את החומרים שהפרי מורכב מהם, בודאי המכונות שתדרשנה למטרה זו תהיינה מסובכות וכבדות ביותר, וכלל לא תדמינה לגבעול קטן.

אין ספק שמערכת כה מורכבת ונפלאה, של הפיכת החומרים המצויים באדמה לפרי המוכן לאכילה, מופעלת באמצעות מכונות שעוצבו בידי חכמה עליונה.

גבעול הפרי מתפקד בצורה מופלאה מבחינה נוספת. הוא אוחז בפרי בחוזקה, רק כל עוד הפרי אינו בשל. כאשר הפרי אינו זקוק יותר לעץ, והוא ראוי לאכילה, הגבעול מרפה את אחיזתו מן הפרי, כדי לאפשר לו להיקטף בקלות, כאילו היה לו מתקן המתאם את זמן שחרורו מן העץ באופן אוטומטי. פרט זה משמש הוכחה נוספת לתכליתיות הפרי - הוא נוצר כדי שייאכל.

הנוזלים נתונים בתוך הפרי באופן שלא יישפכו החוצה ולא יאבדו כאשר פותחים אותו. הנוזל והמוצק מתאחדים בצורה מתוחכמת, כך שניתן בהחלט לפתוח את הפרי בלי שיישפך המיץ החוצה. גם הסוכרים והחומצות מחוברים יחדיו באופן מופלא, כך שהפרי הבשל אינו חמוץ מדי וגם אינו מתוק מדי.

ניתן להבחין, אפוא, במבנה התכליתי של התפוח, כביכול, הוא גדל, ועליו כתובות המלים: "בוא ואכול אותי!" התפוח 'מדבר' בצורה ברורה ביותר.

לתפוח יש מסרים נוספים עבורנו:

הזרעים מונחים בתוככי התפוח בתא המוקף קירות קשיחים, עשויים חומר דמוי פלסטיק. חומר זה מגן על הזרע שלא ייפגע על ידי החומציות המצויה במיץ הפרי. כמו כן, הוא גם מגן על הזרע שלא ייאכל עם הפרי, כי חומר נוקשה זה קשה ללעיסה. כל זרע עטוף בקליפה קשיחה, קשה כעור, המגינה עליו מתהפוכות רבות, כולל מסע אפשרי באיברי עיכול של בעל חיים.

אם כן, מונחת לפנינו אריזה של מזון עסיסי הגדלה על העץ, אריזה שלאחר אכילת תכולתה, נמצא בתוכה קופון, המזכה את מי שמוצא אותו באריזה נוספת. האדם האוכל נהנה מן הפרי ופולט את הזרעים. הם מתפזרים על גבי הקרקע, וכך מובטחת האספקה העתידית של פירות חדשים על ידי החכמה העליונה הצופה בכל. חכמה שאינה מתעלמת משום פרט.

מדוע הופכים התפוחים לאדומים רק כאשר הם בשלים ולא קודם לכן? מדוע הופכים התפוזים לכתומים רק כאשר הם בשלים, והענבים - מדוע הופכים לסגולים רק בהגיעם לבשלות? לפירות יש שלל צבעים, אולם כאשר הם פרי בוסר, צבע אחד לכולם, מדוע?

ההסבר האפשרי לתופעה זו הוא הגנה על האדם, בכדי שלא יאכל את הפירות בטרם הגיעה העת. הצבע הירוק מזהיר מאכילה. הפרי הירוק גם מתמזג בצבעו עם העלים הירוקים, ואכן, פרי הבוסר אינו בולט וגם אינו מושך את העין, כמו אומר להסוות את עצמו שהרי עדיין אינו ראוי לאכילה. לעומתו, הפרי הבשל צבעוני ובולט בין העלים הירוקים. כך הוא מושך את תשומת ליבו של האדם.

משמעות הדברים היא, שעץ הפרי 'יודע' שקיימים אוכלים בעלי עיניים המבחינים בצבעים. הוא גם 'יודע' שלאוכלים אלו יש חושי טעם וריח, והם אינם אוהבים מזון חמוץ, אך הם מחבבים מאכלים מתוקים שיש להם טעם חמצמץ. העץ גם 'יודע', שמערכת העיכול שלהם פועלת באמצעות תהליכים כימיים מורכבים. העץ אף 'יודע' כי האוכלים מצויידים בשיניים, וכי אין להם כנפיים להתעופף.

קל להבחין במעשי ידי הבורא כאשר אנו מביטים בסלסלת פירות. למעשה, לפנינו מונחים מיני מזון רבים מוכנים לאכילה, עטופים בקליפה צבעונית עמידה למים. הם מתובלים במומחיות רבה בתערובת סוכרים וחומצות, ומבושמים בניחוח מעורר תיאבון! הבננה, התפוח, התפוז, האגס, הדובדבן, הענב, האננס והמילון - כל אלו מייצגים תקרובת מזינה ועסיסית, המכריזה בקול על החכמה ועל החסד של המתכנן הגדול.

קליפת הבוטן מעוצבת בתחכום. הבוטן מחולק לשני חצאים כדי לאפשר את האכילה. בשר הפרי מוגן על ידי עטיפות הדוקות שמטרתן להרחיק את אבק האדמה. לפנינו תכנון בתוך תכנון - עטיפה בתוך הקליפה. הלוז, אגוז המלך ואגוז הפרך הם מכלי מזון המתוכננים במומחיות - ארגזים המורכבים מחומר קשיח ביותר שיש לו עמידות גבוהה. נשים לב לקליפת האגוז של הלוז: הקליפה החיצונית צבועת הכתמים, מבריקה וחלקה. הפיניש האומנותי עושה את קליפת האגוז אטומה למים, אך בפנים הקליפה פשוטה ומחוספסת, שכן כאן לא נחוץ הליטוש המדוקדק.

קליפת הבננה בצדה החיצוני עמידה למים וצבועה בצהוב, כדי למשוך את לב האוכלים, ואילו בצדה הפנימי היא בשרית וחסרת צבע. האם יאמר מישהו, כי יש לעצים עצמם תבונה כדי לתכנן את המזון בצורה כה תכליתית ומדוייקת?

האבטיח הכבד מוגן על ידי קליפה עבה, בשרית, חסרת צבע; אולם החלק החיצוני של הקליפה הוא חלק וצבוע בירוק כדי למשוך את לב האוכלים, הוא גם עמיד בפני מים. וכך שוב אנו פוגשים בתכליתיות! בשר האבטיח - צבעו אדום, למרבה הנוחות, כדי להבדילו מן הקליפה הבלתי אכילה. וכך לאורך כל הדרך אנו פוגשים בתכליתיות!

התפוח היפהפה, התפוז והבננה - צורתם, צבעם, טעמם וניחוחם עוצבו בגאוניות עליונה; יד אדם לא נטלה חלק בייצורם. למרות הטכנולוגיה המתקדמת של ימינו, המזון ממשיך להגיע אלינו אך ורק מן האדמה ומן העץ. הדגנים והפירות ממשיכים גם בעולם משוכלל כשלנו להוות יצירת פאר של חסד מתוחכם, יצירה אשר יד אדם לא תרמה לה מאומה.

גם טייסי עידן החלל זקוקים לאדמה ולצמחים כדי לספק את החומרים המאפשרים את קיומם. אף בכירי החוקרים בחברות הכימיקלים הגדולות ביותר עדיין לא הצליחו לייצר אפילו גרעין אחד, למרות כל הציוד שברשותם. וראה זה פלא, הצמח מייצר את הפרי כאשר לרשותו עומדים רק אור השמש, מים, אויר ומעט אדמה. ניתן לחזות כאן בתבונה עמוקה, תבונה שהיא למעלה מהשגת השכל האנושי.