חז"ל מתארים את משפט יום הדין "שלושה ספרים נפתחים בראש השנה" (ראש השנה ט"ז, ע"ב) - שלוש קטגוריות עיקריות שמסווגות את כל באי עולם לפי ערך מעשיהם בשנה החולפת: צדיקים, בינוניים ורשעים.

הצדיקים הגמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים, הרשעים הגמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה, הבינוניים - משפטם תלוי ועומד ללא הכרעה עד יום הכיפורים. אם יעשו תשובה, יזכו להכתב לחיים. מאזן המצוות והעברות נשקל בשמים, אמנם לא במאזניים גשמיות, כי אם "בדעתו של א-ל דעות" - לפי עומק הדין של הבורא, בוחן הלבבות.

בעקבות המשפט, מתחלקים באי עולם לשלושת הסיווגים: צדיקים, בינוניים ורשעים. זוהי משמעותה של אמרת חז"ל לפי פשוטה. אמנם, מעבר לכך, יכולים "שלושת הספרים" במשמעות מורחבת לקרב להשגתנו את משפט יום הדין על כל תוצאותיו.

שלושת הספרים של ראש השנה אינם גזר הדין לחיי הגוף בלבד - מי ינוח ומי ינוע, מי במים ומי באש. שלושת הספרים הם "הגדרת סטטוס", קביעת מעמדו של האדם בהתאם לרמתו הרוחנית. מעמדו האישי של היהודי יכריע את גורלו לחיי נצח - האם תזכה נשמתו לחיי העולם הבא.

בספר של צדיקים אנו שואפים להמנות, מן הרשימה השחורה - ספרם של הרשעים - אנו מתחלחלים ונרעדים, אמנם - מי באמצע? מי נכתב בספרם של הבינוניים?

בהגדרה זו - הטווח רחב והרשימה ארוכה עד מאד. סיווג אמצעי זה מקיף את רוב מניינה ואת רוב בניינה של החברה. הוא כולל גם את רוב שומרי התורה והמצוות.

ברור לנו, כי התואר "בינוני" אינו מציג רק שוויון בין הזכויות לחובות, "תיקו" בין מצוות לעברות. ההגדרה "בינוני" היא הגדרת מהות, אורח חיים בעייתי הזקוק להכרעה ולבירור בימי הדין. מקומו של הבינוני בין ה"צדיק" ל"רשע" עשוי לשפוך אור על דמותו.

מיהו צדיק? ה"צדיק" מצדיק את קיומו עלי אדמות. מכל מנת חיים שהוא מקבל, הוא מפיק קדושה. בכל אשר חננו הבורא: כשרונות, משפחה ופרנסה - הוא משתמש לתכלית רוחנית. נשמתו מושלת בגוף ורותמת אותו למטרותיה. אמנם, לפעמים גם הצדיק מועד ונכשל, פעמים שהוא חוטא בשוגג או חלילה גובר עליו יצרו לחטוא במזיד, אבל מיד נוקף אותו לבו, הוא מתחרט מעומק הלב ושב למוטב.

בראש השנה, כאשר יעמוד הצדיק לפני כס המשפט, יסקרו את כל מעשיו ויתברר כי לקב"ה יש חפץ בו, שהרי הוא מרבה כבוד שמים בעולם. ממילא, יפסקו לו חיי נצח והוא ייכתב לאלתר לחיים טובים.

במקביל, בדיוטא התחתונה, ניצב הרשע. אף בו שוכנת נשמה קדושה, אולם היא "חנוקה" כליל, מכוסה שכבות עבות של הזנחה. בחיי הפקר והוללות דיכא הרשע את נשמתו וסכר את פיה. לגוף הוא נתן מרחב פעולה בלתי מוגבל. את הכל התיר לעצמו כדי לשבוע תענוגות. אפילו ברוחניות הוא השתמש כדי לספק לעצמו הנאות.

הוא החמיץ את הזדמנות חייו לקדש את נפשו. המגמה השלילית של חייו תמשוך אותו לשאול. נשמתו תיכתב למיתה רוחנית - היא תרד מטה מטה. זהו העונש שגזר על עצמו בבחירתו השגויה.

צדיק ורשע - שני עולמות קוטביים. והיכן הוא הבינוני?

הבינוני אינו בוחר לעולם בזדון בדרך הרע. הוא מסתייג מדרכו של הרשע ונזהר מפניה. במקביל, הוא מעריך את הצדיק על בחירתו הטובה ורואה בו את מגשים הייעוד, אבל בו עצמו אין נכונות להקריב משלו למען מטרה נעלה זו - להיות גם הוא צדיק או לכל הפחות להידמות לו. ההכרה שלו עדיין אינה מחייבת את המעשים המושלמים.

חייו של הבינוני מתנדנדים כמטוטלת מצד לצד - פעם לכאן ופעם לכאן. פעמים שגוברים הרצון הטוב שלו, המצפון, החינוך שקיבל, ואז הוא עומד בניסיון, מקפיד כהלכה ונאמן להשקפה, ופעמים רבות אחרות גוברות דרישות היצר, ואז חוגגות התאוות והמידות הרעות את נצחונן.

הבינוני משתדל לחיות בשלום עם כולם, להנהיג דו-קיום בין גוף לנפש: מחד גיסא, לרצות את הנשמה ולפייס מפעם לפעם את שאיפותיה הרוחניות, ומאידך גיסא, להשאר ביחסים טובים וקרובים עם הגוף, לבלות וליהנות.

במשך כל ימות השנה מסתדר הבינוני עם שתי הנטיות הסותרות שבאישיותו. גם הקב"ה מניח לו לחיות את חייו הכפולים ולפסוח על שתי הסעיפים. אך בהגיע יום הדין, נקרא הבינוני לבירור. כעת, ספרי חיים ומתים פתוחים, גורלו של הבינוני תלוי ועומד, עכשיו נדרשת ממנו הכרעה. הבינוני נתבע להזדהות, לבחור מחדש את דרכו בחיים.

בראש השנה מתבצע הסיווג הכללי של באי עולם בשלושת הספרים. לאחר מכן, כל מי שסווג כבינוני, מקבל עשרה ימי חסד להבהרת עמדות ולתיקון תדמית.

עשרת ימי תשובה הם ימי המבחן. התנהגותו של הבינוני נבחנת משמים בימים אלו בהקפדה יתרה. מעשיו של הבינוני יוכיחו, האם מגמת פניו להמנות עם הצדיקים, להזדהות עם הנשמה ולמלא את דרישותיה מתוך התמסרות, או שחלילה טרם השלים עם התפקיד. עדיין מקווה הוא לצאת ידי חובת הכל, למלא את המוטל עליו בלי לוותר על אורח חייו הקודם.

ודאי, שגם הבינוני חפץ בכל מאודו להכתב בספר החיים. לשם כך, הוא לא יחסוך מאמצים, יעשה כל השתדלות כדי לטהר את שמו ולהסיר מעצמו את התווית המפוקפקת של קבוצת הסיכון. כדי להוכיח את רצינות כוונותיו, נדרש הבינוני לספק ראיות. לא די בחרטה שבלב ובקבלה לעתיד. בעשרת ימי תשובה נדרשות פעולות בשטח, שינוי ממשי.

לא ידשדש שוב בחיי הבינוניות הרדודה ללא תכלית. שאיפתו: למעלה, להוסיף לגבוה, להתנתק מתשוקות הגוף ולספק לנשמה את צרכיה ביד רחבה.

כאשר מקבל הבינוני על עצמו קבלה של לפנים משורת הדין, כאשר הוא מתנדב לעשות מעבר לדרישת ההלכה, הריהו מכריז בכך כי רצונו לחצות את קו הבינוניות ולהתקדם אל מחנה הצדיקים. להיות כמותם, לקדש עצמו במותר לו ולשמור תורה מאהבה.

עשרת ימי תשובה מסוגלים לייצב את דרכו של הבינוני ולעצב את דמותו בכיוון החיובי מן האמצע - כלפי מעלה, אל ספרם של צדיקים. אמנם, אם לא קלה היא עבודתו של היחיד הבינוני בימי הסליחות, השואף לצאת מ"קבוצת הסיכון" ולעבור אל מחנה הצדיקים, קשה פי כמה היא הדרך בעבור הבינוניים המיוצגים כקבוצה וכפלג באוכלוסיה. כאשר הבינוניות הופכת לגישה ולשיטה - חמורה ומסוכנת היא פי כמה.

מי הם "כת הבינוניים"? בדורות האחרונים קיבלה קהילת הבינוניים הכרה ומעמד. הבינוניות העדכנית של ימינו מייצגת גישה מינימליסטית כלפי שמירת התורה, מיזוג של חיים תורניים עם חופש וקידמה. אין כל סתירה בין חיי גוף לחיי נשמה בצוותא חדא, זוהי צורתו של יהודי "מתוקן" - יהודי שנהנה מכל מנעמי העולם החופשי, שלא על חשבון מחויבויותיו כלפי הבורא.

אין ספק שהמגמה הזו פסולה מעיקרה, תוצאותיה ההרסניות הרחיקו לכת והדיחו חלקים נרחבים בעם מתורת ה'. התיקון של כת הבינוניים יושלם בדור שלפני הגאולה.

בדומה ליום הדין של ראש השנה, יתקיים לעתיד לבוא "יום הדין הגדול", משפט לכל באי עולם. תקופת ההכנה ליום הדין תתאפיין בטלטלות ובמשברים, במלחמות, במהפכות ובזעזועים עולמיים. ימי "עקבתא דמשיחא" הסוערים שאופפים אותנו, הם מעין "עשרת ימי תשובה" עולמיים. השינויים הדראמטיים נועדו להחזיר את העם למקורות. אליהו הנביא נשלח כדי לפלס דרך למשיח ה', שנאמר (מלאכי ג', כ"ג): "הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא... והשיב לב אבות על בנים". במקביל לשלושת הספרים הנפתחים בראש השנה, יתבצע בעידן של טרום הגאולה תהליך של צירוף - סיווג ואבחנה בין הרמות הרוחניות השונות בעם ישראל.

חז"ל קובעים (סנהדרין צ"ח, ע"א): "אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי  או כולו חייב". האם יהיו בני הדור כולם צדיקים גמורים, או לחלופין,  רשעים גמורים? ה"חפץ חיים" מסביר כי ודאי וודאי שגם לעתיד יהיה הציבור מורכב מגוונים שונים של אנשים. לקראת בוא המשיח תתבצע הקצנה בולטת בחלוקת המעמדות.

בדורות הקודמים השלים הבורא, כביכול, גם עם "כת הבינונים" אלו הבינוניים במוצהר או בינוניים בליבם. הקב"ה האריך אפו גם לאלו שפסחו על שתי הסעיפים, שטרם החליטו לאן הם משתייכים.

אמנם בדור האחרון תעלם קבוצת הבינוניים מן המפה. ההכרעה תהיה חותכת. כל יהודי יתבקש להחליט באופן חד-משמעי אנה פניו מועדות: אחרי מי הוא מובל - אחרי הגוף הנהנתן או אחרי הנשמה החושקת בשחקים. עם מי הוא מזדהה - עם ה"צדיקים" או עם ה"רשעים"?

ההתמודדות אינה קלה, אבל ההקצנה עוזרת לחדד את ההבדלים ולהדגיש את עבודתם של הבינוניים. מחד גיסא, הנסיונות אורבים, ומאידך גיסא, מוענקת סייעתא דשמיא מיוחדת לחפצים להתקרב אל ה'. בימים אלו, כל מי שטרם מצא את עצמו, מתבקש להגדיר מחדש את היעד, לחתור כלפי מעלה.

הארת "עשרת ימי תשובה" מאירה. רוח של התעוררות נושבת, וכמעט שאנו מדמים לשמוע קול שופר משיח במחנה. אני - אתה - כל אחד מאיתנו מתבקש כעת לבחור את דרכו: מן האמצע - לאן? כלפי מעלה או כלפי מטה?