ניתן למיחזור

מכירים את הסמל המשולש שבו מצויים שלושה חיצים הנעים סביב עצמם? סמל זה, שמשמעותו "ניתן למיחזור", מוכר לכל צרכן, ומתנוסס כמעט על כל מוצר שמכבד את עצמו.

כבר למעלה משני עשורים, שהמילה "מיחזור" אינה עוד חידוש לשוני שנמצא במילון בלבד. הרעיון של מיחזור פסולת למטרת חיסול מצבורי האשפה, מה שהיה נשמע כגימיק פרסומי של ה"ירוקים", חדר לתודעת הציבור וצבר אוהדים ברחבי העולם. רוב המדינות המתקדמות כבר שוחות היטב עם הזרם החדש, ונראה שהן אפילו מתחרות ביניהן, מי תצליח ליזום פרויקטים מקוריים יותר לטובת המיחזור.

אין ספק, שלא גל נוסטלגיה או שמרנות יתרה הן שעוררו את התנועה. התופעה החדשה יחסית היא תוצאה של הכרח: החיים המודרניים המהירים, מולידים ייצור הרסני של פסולת בממדי ענק. מול מצבורי האשפה הענקיים וזיהום הסביבה שבא בעקבותיהם, הגיעו מדינות רבות למסקנה שמיחזור הוא התגובה המתבקשת. על ידי המיחזור מקוות הרשויות לפתור שתי בעיות כאחת: לצמצם את הפסולת במקורה, וגם ליצור ממנה אנרגיה. חלומם של אנשי איכות הסביבה הוא, להגיע לעידן שבו האשפה, לא רק שלא תהווה מטרד, אלא תהפוך לאוצר זמין של חומרי גלם.

מה חלקנו שלנו, כצרכנים הקטנים, ביוזמה הבינלאומית? לא הרבה בשלב זה, פרט להשתדלות הסמלית להניח את הבקבוקים הריקים במכלי האיסוף, ואולי גם לחשוב פעמיים לפני השימוש הגורף במוצרים חד-פעמיים בזבזניים.

מדוע נדרשנו לנושא המחזור? משום שיש בו גורם מחכים, מעבר למשמעותו כפתרון לבעיות אקולוגיות.

התשובה - מיחזור המעשים

בימים אלו, ימי הרחמים והסליחות, נעשה הפועל חז"ר, לשימושי במחוזותינו. אנחנו מרבים לשמוע אותו בהקשר לחזרה בתשובה. האם יש קשר רעיוני בין החזרה בתשובה לבין המיחזור הפופולארי, מלבד הדמיון הלשוני?

אכן, מיחזור וחזרה בתשובה - בני אותה משפחה הם. התשובה גם היא תהליך של חזרה לאחור. בתרגום מילולי-חופשי ניתן לקרוא לה מיחזור.

בעת עשיית התשובה אנו מבקשים לחזור, לאן? לנקודת המוצא. מצוות התשובה דורשת מאיתנו לשוב בעקבי הזמן, לבדוק ולתקן את הדרך אשר הלכנו בה. כדי להתקדם - יש לחזור אחורנית, אי אפשר לשאוף לשיפור בלי תיקון הישן.

התיקון הוא הכרחי. שאיפה קסומה לשיפור גורף - אין לה אחיזה במציאות. הבטחה חמה לשינוי "ממחר" - עתידה להתפוגג ללא כל רושם. מצווה אינה מכבה עבירה, ריבוי זכויות על ידי מצוות ומעשים טובים אינו יכול להוות תחליף לתיקון החטאים.

נושא המיחזור מבהיר לנו בציוריות: פסולת אינה מתכלה מעצמה, תוצרת לוואי של צריכה אינה מתנדפת לחלל. גם מעשים שליליים אינם נמחקים מן המציאות, הם אינם נמוגים בעשן הזמן, כפי שאולי קל לחשוב. הם קיימים בהחלט במציאות הרוחנית, רשומים במרומים, ויש להם השפעה רבת-היקף על כל הסביבה.

חייבים לטפל במצבורים של השנה החולפת, לבדוק אותם ולמיינם. עת לשמור ועת להשליך. לאפסנם בסדר נאות ולערוך בדק-בית במחסנים.

לצורך זה ניתנו לנו ימי הרחמים והסליחות, כדי שנוכל להתכונן בהם למשפט ולהכין מענה לשאלה שנישאל ביום הדין: מה נאגר במחסנים שלנו בשנה החולפת?

פתרון הפסולת

מה אכן נמצא שם? המחשבה על כך קשה. ברור לנו כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. אפילו אל המעשים הטובים סביר להניח שהשתרבבו חומרי לוואי נפסדים, שאריות בלתי רצויות שמעכירות את המטענים.

ה"פסולת" שהצטברה אינה נושאת ריחות נעימים במיוחד. בנוסף, בשעה שהיא עוברת את סף הקיבולת שלה, היא עלולה להפיץ זיהום לא רק בקרבנו, אלא גם בסביבה כולה.

למרות זאת, אנו מוצאים את עצמנו עומדים חסרי אונים בשערי יום הדין ושואלים את עצמנו: מה עושים? כיצד מתמודדים עם משא העבר? והנה, פלא. בדיוק עכשיו, לפני שאנו עומדים להרים ידיים ולהתקף בחלחלה, באה בשורת המיחזור החדשה-ישנה ומלמדת תובנה חדשה: אין מקום לייאוש, המצב אינו בלתי הפיך. לא נגזר עלינו להקבר חיים תחת ערימות הפסולת שיצרנו במו ידינו. לא אבדה תקווה. העוונות לא יכריעו אותנו. בטרם נוצרה בעולם מציאות החטא, נברא לה פתרון קדום, ושמו תשובה.

שלבי המיחזור והחזרה

נסכם את העקרונות היסודיים של התשובה, כפי שקיבלנו מרבותינו. שלבי הביצוע מקבילים לתהליך המיחזור של עולם החומר:

א. ריכוז - השלב הראשון בפעולות המיחזור המקובלות הוא פעולות ריכוז ואגירה. כדי לעצור את תהליך הזיהום באיבו, נוהגות הרשויות לאתר את יצרני הפסולת הפונטציונאליים ולהציב מכלי איסוף לידם. ריכוז הפסולת הוא השלב הבסיסי, לפני שנמשיך במסע הבלתי נמנע אל מוקדי הזיהום.

תנאי התשובה הראשון שמו: "הכרת החטא". מה נדרש מהאדם הבא להטהר ומבקש להיטיב את דרכו?

לפני הכל, עליו לערוך ריכוז מסודר של 'מצבורי אשתקד'. הרישום של המעשים מן השנה החולפת. סיכום טורי המצוות והעבירות זה לעומת זה, קרוי בלשון חכמינו: "חשבון נפש". חשבון נפש הוא חובה קבועה לכל עובד אלוקים, בייחוד עתה, לקראת ימי הדין הממשמשים ובאים. כל אחד מאיתנו מתבקש ליטול לעצמו פסק זמן שקט לעיון ביומנים: במה התקדם או במה, חלילה, התרפה בשנים עשר החודשים האחרונים? מהן נקודות החולשה שלו בעבודת ד'? בחשבון נפש מתגלים הרגלים שהשתרשו, הנהגות נפסדות, וגם מעשים שנראו מראשיתם כטובים, וכעת הם מצטיירים אחרת.

את כל אלו מוטל על האדם להביא לטיפול ב"מפעלי המיחזור" של חודש אלול.

ב. ניתוח - עם הנתונים בידו, הוא עולה לשלב הבא. שלב זה מצריך משאבי נפש רבים יותר. דרושה ירידה לשורשי החטא, כהכנה לתיקון.

חוקרים את העבירה, מחפשים את המידות המגונות שהביאו למכשלה, ובודקים מהם הליקויים הנפשיים שהיו הסיבה הראשונה להדרדרות. ניתוח זה דומה במהותו למיון חומרי הגלם בתהליך המיחזור. במפעל מפרידים בין הרכיבים ומזהים את חומרי הגלם השונים. טיב השימוש ואופי המיחזור ייקבעו לפי רכיבי היסוד: מכלי זכוכית יהפכו לבקבוקים, פחיות יספקו אלומיניום, רכיבי פלסטיק יהיו בגלגולם הבא צעצועים.

בתהליך התשובה, נדרש כל אחד לערוך אנליזה של החטא. לפרק את העבר לגורמיו ולטחון אותו עד דק. על ידי הבחינה הנוקבת במצפוני הלב מגלים את "חומרי הגלם": לשון הרע יכול לנבוע משנאת חינם, מגאווה, מתחושה של הפקרות כללית, ולפעמים מתערובת של כולם יחד. החיפוש אחר שורשי החטא מביא את האדם למסקנות מפתיעות אודות המניעים הסמויים של מעשיו. מסקנות אלו תהווינה בסיס לפעילות, כאשר יבוא לחפש דרך חדשה, כחלק ממערך ההשתפרות בשנה הבאה.

חשיבות חומרי הגלם

כאן מצורפת אזהרה. שלב זה עלול להיות קשה, כפי שנאמר: 'עקוב הלב מכל'. גם כשמנסים לרפאותו, עדיין נשארת הדרך סבוכה. אנשים מן השורה מעדיפים להתמקד ככל יכולתם בתיקון המעשי, ובלבד שלא יגיעו אל מעשים שהם מעדיפים להכחיש.

ביום הקדוש נדרש היהודי להתוודות לא רק על העוונות בפועל, אלא גם על הסיבות שהביאו אותו להמרות את פי ד': בביטוי שפתיים, בליצנות, בקשיות עורף ועוד. אלו הם "חומרי הגלם" של העבירה. אמנם לפניו יתברך "הם גלויים וידועים", אבל אנחנו, כבני אדם, נדרשים לתור ולשרש אחריהם. רק בזכות המאמץ מצידנו לאתר אותם, נוכל להעיז ולבקש כפרה.

פתחו לי פתח

כבר הובטחנו כי אם נפעל על פי ההוראות, לא נמשיך להתבוסס בביצת העבר גם בשנה הבאה. לתשובה, בדיוק כמו למיחזור, יש כוח נפלא לעצור את מעגל הנזקים של הפסולת. בכוח הטהרה שלה היא ממזערת את ממדי הזיהום הנפשי עד לאפס. מטרה זו כבר הושגה, לפחות בחלקה, ברגע שהתחלנו לשוב. התשובה מועילה לאדם מרגע ש"ישמע מוסר החכמים והמוכיחים, יקשיב וישמע ויכנע. האיש הזה ברגע קטן יצא מאפילה לאור גדול" (רבינו יונה, שערי תשובה).

הרצון הראשון לחזור, התפנית החדה וההכנה שביצענו בתודעתנו, לאחר שעמדנו על עומק החטא ועל מצבנו המסוכן, הם כשלעצמם תחילת התשובה. אמנם, ארוכה עוד הדרך לפנינו. לתשובה השלמה נחוץ "טיפול המשך" של חרטה, וידוי וקבלה לעתיד, אבל גם אם טרם נרפאנו מחוליינו, המצב כבר אינו סופני, התקווה מסתמנת באופק. על ידי השלב הראשון של הכרת החטא, נכנסנו לתהליך חיובי של עיבוד מעשים מתוך מודעות. המיחזור כבר פועל בתוך הנפש ומכונן מהפך סביבתי מקיף. כך לימדונו רבותינו: האדם שגומר בדעתו לשוב, פותח פתח כפתחו של מחט, כבר נחלץ מן הבוץ. רוח הטהרה שננסכת בו תסייע לו להוציא את שאיפותיו לפועל ולטהר את כל מעשיו עד האחרון שבהם.

ניחוח אשמתנו

כאשר אנו מגיעים לסגולותיה של התשובה, ההקבלה חיוורת. כל משל יהיה חיוור מלהמחיש את מתנת התשובה. בכל זאת נמשיך להשתמש בהקבלה של המיחזור, אולי הדבר יועיל לנו כדי להבין את גודל החסד שקיבלנו.

במה כוחו של המיחזור גדול? הוא מפיק מהרע עצמו את הטוב. מסכנת הזיהום - את האנרגיה לסביבה.

אף התשובה כך היא. אותו מעשה עצמו, שהיה אסור ומסוכן, שהכתים את נשמתו של היהודי והעכיר את מעמדו הרוחני - מאותו מעשה מסוגל האדם בכוח התשובה להפיק טובה וברכה.

כיצד? ההסבר פשוט: תהליך התשובה שבוצע לימד את היהודי לזהות את הכוחות הדומיננטיים בנפשו ולעמוד על טיבם. משהכיר בהם, יוכל לרתום אותם לעשיית הטוב, לנצל את נטיותיו הטבעיות לעבודת ד'. זוהי ההשפעה המיידית. אבל ההשפעות הסגוליות גדולות ממנה ומרחיקות לכת: התשובה ממשיכה ללוות את האדם למעלה, עד כיסא הכבוד. היא מתגמלת אותו בשכר רב ומעלה אותו לדרגות שלא הגיע עדיהן קודם החטא. אלו הם דבריו המפורסמים של הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ז הלכה ו'): "גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה... אמש היה זה שנאוי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד, קרוב וידיד"...

כמו המיחזור: התשובה מפיקה מהרע עצמו את הטוב, את ההתרוממות של קרבת אלוקים. למפרע מתברר, כי העבירה עצמה זיכתה את היהודי בהתעלות. בכוח מצוות תשובה נעשה החטא עצמו ל"חפצא של מצווה" (חידושי הגרב"ד ליבוביץ זצ"ל).

הלכה פסוקה היא: העושה תשובה מאהבה - זדונות נהפכות לו לזכויות (יומא פ"ו) - עוונות וחטאים עוברים מטור החובה לטור ההטבה. בכוח התשובה הם נזקפים לזכותנו. מעפר נוצר זהב, ממצבורי הרפש - יהלומים. האין זה פלא של ממש?

כה פירש אחד מגאוני המוסר את נוסח תפילת נעילה: "אין קץ לניחוח אשמותינו" - מי יודע מהו ריח הניחוח שעולה לפני ה' מאשמותינו ומחטאותינו, המתמרקים באהבה מדי שנה בשנה...