בחוץ לארץ חוגגים במשך השנה חמישה ימי חג נוספים הקרויים "יום טוב שני של גלויות". ימים אלו חלים למחרת ימי החג של סוכות, פסח ושבועות. דינם של ימים אלו לתושבי חוץ לארץ הוא כדין יום טוב על כל איסוריו ומצוותיו המעשיות.

ימים אלו הם ט"ז בתשרי, כ"ג בתשרי (בארץ ישראל – אסרו חג של סוכות), ט"ז בניסן, כ"ב בניסן (בארץ ישראל - אסרו חג של פסח), ז' בסיון (בארץ ישראל - אסרו חג של שבועות).

יום טוב ראשון ויום טוב שני בחוץ לארץ, למרות היותם סמוכים זה לזה - יש להם שתי קדושות נפרדות, לכן אין מבשלים ואין עושים הכנות אחרות מהיום הראשון של החג ליום השני.

את הנרות בליל יום טוב שני מדליקים לאחר שהחשיך.

יום טוב שני של גלויות הוא מושג שנתקלים בו לא אחת, בעיקר כשיש קרובי משפחה או ידידים מחוץ לארץ. בן משפחה תושב חוץ שמתארח בארץ בתקופת החגים, חל אצלו "יום טוב שני של גלויות". בבתי כנסת רבים נערכות תפילות חג מיוחדות לתיירים מחו"ל המתפללים תפילות חג, ואף עורכים ליל סדר שני בליל ט"ז בניסן. אנו, תושבי הארץ, בהימצאנו בימים אלה בחוץ לארץ, לא נחלל את החג בפרהסיה. תפילת יום חול והנחת תפילין תעשינה בצנעה.

מהו יום טוב שני של גלויות?

המצווה הראשונה בתורה ניתנה לבני ישראל עוד בהיותם בארץ מצרים, והיא מצוות קידוש החודש: "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר: החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (שמות י"ב, א'-ב'). יש לקדש את החודשים לפי מולד הלבנה, הירח. עם ישראל מתייחד בכוח ההתחדשות שלו – כמו הלבנה, שמתחדשת מדי חודש מחדש, מתמעטת וגדלה וחוזר חלילה – כך גם עם ישראל. גם אם לפעמים מועם אורו והוא נעשה חסר, בסופו של דבר הוא מתחדש.

הקדוש ברוך הוא הראה למשה את הירח בהתחדשותו, את רגע מולד הלבנה, ואמר לו: "כזה ראה וקדש". כשתראה את הירח בגודל הזה, תדע שזהו ראש חודש, היום הראשון של החודש. אותו יום היה א' בניסן, הוא החודש הראשון לפי התורה, וזה היה קידוש החודש הראשון. מאז ועד ימי הלל השני, היה בית הדין הגדול מקדש את החודש. היו באים עדים לבית הדין ומעידים שראו את הלבנה בחידושה. על פי עדותם היה בית הדין קובע שיש לקדש את החודש החדש, בהכריזו: "מקודש, מקודש".

יש חודש מלא שהוא בן שלושים יום, ויש חודש חסר שהוא בן עשרים ותשעה יום, כי מסלול הלבנה ממולד למולד – בין התחדשות להתחדשות – הוא עשרים ותשעה ימים, שתים עשרה שעות ו-793/1080 חלקי שעה. הזמן שבו משלים הירח הקפה סביב כדור הארץ הוא מעט יותר מעשרים ותשעה יום וחצי, ומכיוון שאין לקבוע ראש חודש באמצע היממה, שהרי מונים תאריכים רק לפי ימים שלמים, יש חודשים חסרים – בני עשרים ותשעה יום, ויש חודשים מלאים – בני שלושים יום. כאשר החודש מלא, מציינים זאת בשני ימי ראש חודש – היום השלושים של החודש הקודם (ל' בחודש) והיום הראשון של החודש הבא.

ברגע שהחליט בית הדין בירושלים על קידוש החודש, היה צריך להודיע על כך לכל תפוצות ישראל. נשלחו שליחים להודיע בכל מקום ומקום מתי חל ראש חודש. לאחר שידעו מתי חל ראש חודש, יכלו לספור את הימים לקראת כל חג ולקיימו במועדו.

כיצד היו מעבירים לתפוצות את הידיעה שבית דין קידש את החודש?

בתחילה היו מדליקים משואות בראשי הרים ידועים מירושלים צפונה, מהר להר, עד לבבל. בכל הר כבר המתינו בערב המיועד עם עצים ערוכים כדי להאיר שלב אחרי שלב, הר אחרי הר, "עד שהפכה כל הגולה כמדורת אש" עד לגבולה של בבל, ובכך להודיע שבית הדין קידשו את החודש. במשך הזמן החלו השומרונים לחבל בתהליך מבורך זה והדליקו משואות בימים אחרים כדי להטעות את היהודים שיסברו שהגיע ראש חודש. היושבים בצפון לא ידעו שזו מדורה שנועדה להטעות את הציבור. מסיבה זו ביטלו חכמינו את מנהג המשואות, והתחילו לשלוח שליחים להודיע באיזה יום חל ראש החודש החדש.

מאחר שהשליחים לא יכלו להספיק להגיע בזמן לכל גלויות ישראל, נהגו היהודים בתפוצות לחוג כל חג במשך שני ימים מחמת הספק, שהרי לא ידעו אם החודש הקודם היה חסר או מלא, וחששו שמא יחללו את החג. יום החג הנוסף נקרא "יום טוב שני של גלויות".

ראש השנה נחוג במשך יומיים גם בארץ ישראל, מכיוון שהוא חל בראש חודש עצמו, ועל כן אפילו ברחבי ארץ ישראל לא ידעו אם המולד של חודש תשרי יתגלה לאחר עשרים ותשעה יום או רק לאחר שלושים יום. כדי למנוע טעויות, התקינו חכמים שלאחר כ"ט באלול ינהגו יומיים יום טוב. ואמנם ראש השנה נחוג במשך יומיים גם בארץ ישראל.

הלל השני, צאצא של הלל הזקן, ערך את חשבונות המולדות וקבע לוח מסודר לדורות הבאים, משום שראה את הנולד וחשש שגזירות הרומאים עלולות לגרום לכך שבתי הדין לא יוכלו לקדש על פי עדים ולא יהיה מי שיקדש חודשים. על פי לוח זה אנו יודעים היום לקבוע מתי בדיוק יחול כל חג. אך למרות זאת, אנו ממשיכים לשמור את יום טוב שני של גלויות על כל דיניו על פי תקנת חכמים..

אנו מקווים שבקרוב יעלו כל הגלויות לקיבוץ גלויות מלא, ואז נחגוג כולנו בצוותא את החגים, כהבטחת ישעיהו הנביא (כ"ז, י"ג): "והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים".