חג הסוכות. מול שולחנות ערוכים  בכל טוב  פותח הרב א. באמירת "הדרן", בהתרגשות גדולה הוא מסיים את מסכת יומא. וכאן הוא משתף  את הסועדים בסיפורו אישי: אני כבן ארבעים שנה זכיתי להיות שתול בבית ה' ולהגות בתורה, אלא שדא עקא שמתי לב לתופעה מצערת המלווה אותי מיום היותי לאיש: איני מסוגל לסיים מסכתות! אין מסכת בש"ס שלא עמלתי בהבנתה, אך תמיד בשלב מסוים 'נתקעתי' בסוגיה קשה ומורכבת או תוספות ארוך, וכשלא מצאתי מענה, המשכתי הלאה לסופה של המסכת.  סיום לא יכולתי לעשות מפני 'אותו הדף' שעדיין לא נלמד כדבעי! וכך המשכתי ממסכת למסכת וממש כ"מעשה שטן" בכל מסכת היה לי איזה 'חור' מכאיב שחורר לי את הלב! דאבתי בתסכול לראות את צעירים מתחת לבר מצווה מסיימים  מסכתות רבות ואלו אני לא סיימתי ולו מסכת אחת! החלטתי ביום ההולדת שלי – יום הכיפורים הקודם , שבלי נדר אתחיל מסכת יומא ובה פ"ח דפים, ואסיימה עד יום הכיפורים הבא...

אין מילים בפי לתאר כמה קשיים ומעצורים נלוו לי בלימוד מסכת זו, כמעט והתייאשתי, שחתי למו"ר אחד מגדולי ישראל שליט"א על תופעה זו,  ובתשובה למדני שאכן  ראויה  היא להיקרא: "מעשה שַׂטן" כי חכמי הסוד מבארים על שמו  של השטן : "סמא"ל"  ר"ת: סיום מסכת אין לעשות! והסביר זאת: הקב"ה הוא השלמות שבעולם, וכל מעשיו שלמים הם. וכדי להתחבר אל הקב"ה צריכים לעשות ככל שביכולתנו מעשים מושלמים, כי כל מעשה שלם יוצר חיבור שלם אל הקב"ה, וכאשר יש חיבור כזה יש לעושה סיפוק. סיפוק  זה משמעותו  שמחה! ואת שמחת הסיפוק משתוקק השטן לגזול מעמנו כי הוא מייצג את החסר ואת הֱעֱדֶר ולכן זה שמו המעיד על מהותו- מניעת השלמות בעולם.

כשרואה השטן את היהודי מקבל על עצמו קבלה של קביעות עיתים לתורה יום יום, רצון לסיים מסכת או הש"ס כולו, או אפילו לימוד יומי של שתי הלכות מספרי ההלכה, פרשת שבוע שנים מקרא ואחד תרגום , אמירת כל ספר התהילים, וכו'. הוא עושה הכול שלא יעמוד במשימה. הוא ימנע בעדו בכל דרך שלא יזכה להגיע לשלמות! כי מי כמוהו יודע שעמידה באתגרים ממלאת את האדם בסיפוק רוחני המביא את האדם לשמחת חיים. ומנגד, כאשר האדם נכנע לפיתויו וזונח את האתגר משיג השטן שני הישגים: א. ביטול השלמות הנכספת המביאה את היהודי לדבקות בה'. ב. צער ואכזבה של היהודי מעצמו בשל אי עמידתו באתגרים, שימנעו ממנו בעתיד רצון לחולל שנויים.

הבעיה של אי עמידה באתגרים היא לא בעיה פסיכולוגית נפשית כי אם אסטרטגיה מתוחכמת של היצר הרע!! עלינו לעשות כל שביכולתנו ולא לתן לשטן את התענוג הזה! כאשר נהיה מודעים לכוונותיו הזדוניות תקל עלינו ההתמודדות.

ואלו היו עצותיו של רבי ומורי: א. התפלל אל הקב"ה שייתן לך הכוח לצלוח שטן זה! כפי הנאמר בחז"ל: "אמר רבי יצחק יצרו של האדם מתחדש עליו בכל יום, ואמר רבי שמעון יצרו של האדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, אלמלא הקב"ה עוזרו, אין אתה יכול לו שנאמר אלוקים לא יעזבנו בידו" (קידושין ל'  ע"ב ) ב. למד מהאסטרטגיה של היצר עצמו. שים לב לדברי הגמרא הנ"ל היצר מתאפיין ב: "התחדשות" ו"התגברות", הדרך להכות את האויב היא לזהות את כלי נשקו ולהילחם באותם הכלים. אם הוא מתחדש גם אתה תתחדש, תפעיל את היצירתיות שבך כל יום מכיוון אחר, ועשה ככל שביכולותיך שלא להפסיק את הקביעות. ומול "ההתגברות" שלו התעקש אתה, אל תוותר לו כי עליו נאמר בפרשתנו: "לפתח חטאת רֹבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו" (בראשית ד' ז') התשוקה שלו שתפסיק פעם אחת בלבד, ואז אתה כבר בידיים שלו! עליך להפנים את המשך הפסוק: "ואתה תמשול בו" מפרש רש"י: "אם תרצה תתגבר עליו!" יש הבטחה של הקב"ה שאם תרצה ותתעקש שלא לתת לו דריסת רגל לפגוע בקביעותך, ובמלא העקביות תעמוד בקבלתך - תצליח לשבור חומה הזו. ג. והיה אם מעדת וכן פתחת את הדלת ליצר... אזי אל תבהל ואל תתייאש!  אלא חזור והמשך מיד באותה נקודה שהפסקת! ביום שתפסיק לנסות - תדע שהובסת סופית! למד מן האמרה של אחד מחכמי אומות העולם שאמר: "ההגדרה של הצלחה היא היכולת להמשיך מכישלון לכישלון עד להצלחה מבלי להתייאש!".   

והנה הגיע יוה"כ, ונשאר לי 'אותו עמוד' בודד וסורר שלא סיימתי... וכבר אמרו חז"ל שיום הכיפורים הוא היום היחידי בשנה שבו השטן נח ממעשיו הנלוזים,  אמרתי לעצמי: כעת הוא לא מתפקד... זה הזמן להתאמץ לשבור את תקרת הזכוכית ולסיים בפעם הראשונה בחיי מסכת בש"ס! בהפסקה בין מוסף למנחה לקחתי מסכת יומא ופתחתי בדף ההוא... וב"ה באופן פלאי נתקיים בי הפסוק: "והיה העקֹב למישור" ובתוך שעת הלימוד התיישבו השאלות, הותרו הספקות. וזכיתי לסיים את המסכת ביום הגיעי במז"ט לשנת הארבעים! "

נמצאים אנו בתקופת "אחרי החגים..." הסתיימו להם הימים הקדושים והמיוחדים, ונכנסים אנו לחורף ארוך של שנה מעוברת... כתוב בזוהר הק' שבשעת שמחת ההקפות  הקב"ה מוריד שפע גדול לשמחים בתורה,  נאמר בספרי החסידות שלמילה הקפַה יש משמעות נוספת : מכירה בהקפה!! בשפע שניתן משמים יש גם בחינה של: מכירה בהקפה... כי הלא בקשנו מהשי"ת: "זכרנו לחיים.. למענך אלוקים חיים" כדי שחיינו יהיו מנותבים "למענך" עלינו להמחיש בעצמנו שיש כיסוי להתחייבות הזו. כולנו קבלנו על עצמו קבלות טובות בתקווה שהפעם  נעמוד בהצלחה במשימות... אך היצה"ר  אינו קופא על שמריו ואמרתו ידועה:  אתן לכם את אלול ותשרי, ואמתין לכם בסבלנות בחשוון... אך אם גם אנחנו נחכה לו שם במיטב כלי המלחמה אזי בע"ה נוכל לו.

נסיים ברעיון נפלא שאמר הרב בנימין לוין שליט"א נכדו של הצדיק רבי  אריה לוין זצוק"ל: "מהו ההבדל בין אלה הרוכשים יומן  לבין הקונים לוח שנה ?  לוח שנה מתחיל כשהוא עבה וכל יום תולשים בו דף. ועוד אחד, ועוד אחד ובסוף השנה לא נשאר כלום... ואילו היומן   הולך וצובר: בתחילת השנה כותבים דף אחד, מידי יום נוסף לו עוד, שניים שלושה וארבעה..." פנה הרב  אל ציבור השומעים ואמר: איזו שנה אתם רוצים – שנה של "יומן" או "לוח שנה" ?! כעת הזמן להחליט אם נביט על השנה ממבט של": "לוח שנה" ראש השנה יהיה השיא אך משם יתחיל תהליך של דכדוך וירידה אל הכלום, או שנביט על השנה ממבט של  "יומן" שראש השנה ויום כיפורים הם תחילתו של זינוק מופלא ושל צמיחה רוחנית  המתפתחת והולכת.   

יה"ר שנזכה לחורף בריא ומועיל!