בלוח השנה העברי יש שנים פשוטות, המונות שנים עשר חודשים, ויש שנים מעוברות בנות שלושה עשר חודשים. בשנה מעוברת יש שני חודשי אדר. נרחיב את ההסבר בתחום זה:

המצווה הראשונה שנצטוו בני ישראל במצרים היא: "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (שמות י"ב, א'). הקב"ה הראה למשה את הלבנה בחידושה, ואמר לו: "כזה ראה וקדש". כאשר תראה את הלבנה המתחדשת בכל חודש, תקדש את החודש.

עונות השנה נקבעות לפי מסלול השמש. מהלך החמה קובע מתי יחולו הקיץ והחורף, הסתיו והאביב. מסלול החמה הוא בן שלוש מאות שישים וחמישה ימים, ואילו מסלול הירח, שאנו מונים על פיו את החודשים, הוא בן שלוש מאות חמישים וארבעה ימים. כלומר, שנת הירח קצרה באחד עשר יום משנת החמה. קביעת המועדים על פי מסלול הירח יוצרת פיגור ביחס לעונות השנה. כעבור מספר שנים יחול חג הפסח בחורף לאחר מכן בסתיו וכו'. מצב זה אסור לו שיקרה.

נצטווינו בתורה לחוג את חג הפסח בתקופת האביב, כפי שנאמר (דברים ט"ז, א'): "שמור את חודש האביב ועשית פסח לה' אלוקיך, כי בחודש האביב הוציאך ה' אלקיך ממצרים". כדי שחג הפסח יחול באביב, שחג הביכורים יחול בתחילת ימי קציר החטים וחג הסוכות יחול בסיום עונת האסיף, יש להוסיף כל כמה שנים חודש נוסף ללוח השנה העברי במטרה למנוע את הפער בין שנת הירח לשנת השמש. השנה שבה מוסיפים חודש נוסף נקראת שנה מעוברת.

בזמן שהלוח הקבוע עדיין לא היה קיים, עיברו שנים בבית דין. עיבור השנה נעשה על ידי גדולי הדור. הם שקלו את מצב הצומח, כאשר המודד הוא התבואה החדשה והמצב הכלכלי התלוי בה. כמו כן בדקו האם החורף המאוחר יאפשר את קצירת התבואה הדרושה לקרבן העומר, האם הטמפרטורה היא הרגילה בעונה ותבשיל את הפירות העתידים של הקיץ ועוד.

אמורים להשתתף בדיון זה רק אלו שאין להם כל נגיעה לנושא. אפילו הכהן הגדול היה מנוע מלהשתתף בדיון, כיוון שבעוד חודשים מספר יחול יום הכיפורים, ותפקידו מחייב אותו לטבול במקווה חמש פעמים במהלך עבודתו ביום קדוש זה. אם תעובר השנה, יחול יום הכיפורים מאוחר יותר, ויהיה קר יותר. פרט זה עלול להטות את שיקול דעתו.

בתקופת הסנהדרין היו בודקים כל שנה לגופה, האם יש לעברה אם לאו. כשלוש מאות שנה לאחר החורבן, כאשר רבו הצרות והגזירות, היתה סכנה שלא יהיה מי שיקדש את החודשים ויעבר את השנים, לכן תיקן הלל השני לוח שנה קבוע לדורות. על פי לוח זה יש לקבוע בכל תשע עשרה שנה שבע שנים מעוברות, לפי סדר 'גו"ח אדז"ט' – השנה השלישית, השישית, השמינית, האחת עשרה, הארבע עשרה, השבע עשרה והתשע עשרה – הן שנים מעוברות. נמצא שאנו מונים אמנם את החודשים לפי הלבנה, אך מתחשבים גם בעונות השנה הנקבעות על פי השמש, וכך נוכל לקיים את הציווי "שמור את חודש האביב".

חודש אדר נקבע כחודש העיבור מפאת מספר סיבות, שהעיקרית שבהן היא שחודש אדר הוא החודש האחרון לחודשי השנה, כאשר מתחילים למנות השנה מחודש ניסן, כפי שאמר ה' למשה, כמובא לעיל על חודש ניסן: "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה".

מזל חודש אדר הוא דגים, בלשון רבים, רמז לאדר א' ולאדר ב', בניגוד למזלות כל החודשים שנקראו בלשון יחיד. ניתן לעבר רק את חודש אדר כדברי הפסוק (אסתר ג', י"ג): "לחודש שנים עשר, הוא חודש אדר", אשר חייב להיות החודש השנים עשר בשנה. אם נעבר את חודש חשוון או כל חודש אחר, חודש אדר יהיה החודש השלושה עשר.

לעיבור השנה יש השלכות הלכתיות לגבי חגיגת בר מצווה ועוד. על פי ההלכה, אם ילד נולד בחודש אדר בשנה פשוטה ויום הולדתו השלושה עשר יחול בשנה מעוברת, יש לציין את כניסתו למצוות באדר השני. גם את תענית אסתר, פורים ושושן פורים, מקיימים בשנה מעוברת באדר השני.