בגדי הכהונה היו ארבעה: מכנסים, כותנת, אבנט ומגבעת. לכהן הגדול התווספו ארבעה בגדים נוספים: מעיל, איפוד, חושן וציץ על ראשו .

לכל אחד מבגדי הכהן היתה סגולה אחרת שיסודה בקודש, ועם כולם יחד הוא עבד את ה' במקדשו וכיפר על עם ישראל. בגדי הכהונה כיפרו על חטאים מסויימים, כמובא להלן.

על בגדי הכהונה נאמר: "ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת" (שמות כ"ח, ב'). בגדי הכהונה היו מפוארים מאד. הכבוד והפאר שבהם הרשימו הן את הכהן הלובש אותם והן את מי שראהו בתפארתו. אך לא כבוד חיצוני ורהבתני נשאו הבגדים, אלא כבוד פנימי ואמיתי.

עבודת הקודש במשכן ובבית המקדש נעשתה ברוממות ובהדר, כאילו עובדים בארמונו של מלך. הביגוד המהודר היה אחד ממרכיבי ההדר. הרמב"ן כותב: "שיהיה (הכהן) נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים, כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן, בדמותם ילבשו המלכים בזמן התורה".

הכהנים מתדמים בבגדיהם לבני מלך. ההדר והיופי יוצרים רושם אמיתי ועמוק בעיני המתבונן בהם. האנשים שראו את הכהן בעבודתו בבגדי תפארת אלו, חשו במלכותיות שבו. האדם מושפע באופן עמוק מהופעה נאה ומכובדת, והוא קובע את עמדתו בהתאם להתרשמות זו. ואמנם, היופי סייע להנחיל את הקדושה בלב הרואים.

ההדר והיופי החיצוניים יוצרים אפקט פסיכולוגי חיובי לעיני המתבונן בהם. העם שילווה את הכהן העוטה בגדי פאר אלו, יחוש ברוממותו. לבו של אדם מושפע מהופעה חיצונית מושכת. היופי הוכר כאן כמכשיר לגיטימי בשרותיה של הרוח ושל עבודת ה'.

לא היתה זו מלכותיות חיצונית. התורה מרחיקה את הרושם החיצוני שאינו קשור לפנימיות. בעבודתו לפני האלוקים, שימש הכהן בתפקיד מלכותי אמיתי.

לבגדי הכהונה היתה השפעה גדולה גם על הכהנים עצמם. כך כותב 'ספר החינוך' (במצוה ק"ט): "כי האדם נפעל לפי פעולותיו (כלומר, שהפעולות החיצוניות משפיעות על פנימיות האדם), ואחריהן נמשכים כוונותיו ומחשבותיו. השליח המכפר (הכהן) צריך להתפיס (את) כל מחשבתו וכוונתו אל העבודה (היא עבודת המשכן), על כן ראוי ללבוש בגדים מיוחדים כשיסתכל בכל מקום בגופו, מיד יהיה נזכר בלבו לפני מי הוא עובד".

לבישת הבגדים המפוארים משפיעה השפעה רוחנית חיובית על הכהן עצמו. הבגדים מסייעים לו לרכז את כל מחשבתו לעבודת הקודש ולשם הבורא שציוה עליו לעבוד במקדש. הכהן הלובש את הבגדים על פי צו ה', עוטה על גופו פאר והדר, ואת כל אלו הוא מקדיש למען עבודת ה' במקדשו.

בגדי הכהונה הם כה חשובים עד שעבודת הקודש במשכן ובבית המקדש בחסרון אחד מבגדים אלו, אינה מהווה רק פגם במעשי הכהן, כי אם גורמת להפקעת הכהונה ממנו, וכפי שנאמר: 'בזמן שבגדיהם עליהם, כהונתם עליהם. אין בגדיהם עליהם – אין כהונתם עליהם' (זבחים י"ז, ב'). בלעדי בגדי הכהונה שווה הוא במעמדו למי שאינו כהן ועבודתו פסולה. הכהונה תלויה כולה בביגוד שעליו ציוותה התורה.

יותר מכך. נאמר: "למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות? לומר לך, מה קרבנות מכפרים, אף בגדי כהונה מכפרים".

בבגדי הכהונה היה כח סגולי לכפר על עוונות בני ישראל. בגד בגד וסגולתו המיוחדת לו. הכתונת מכפרת על שפיכות דמים, המכנסיים על גילוי עריות, המצנפת על גסות הרוח (גאווה), האבנט על הרהור הלב, החושן על הדינים, האפוד על עבודה זרה, המעיל על לשון הרע והציץ על עזות פנים (זבחים, פ"ח ע"ב). רעיונות עמוקים הקשורים הן לסוגים השונים של בגדי הכהן והן לסגולת הכפרה, טמונים בענינים אלו.

קדושתם של הבגדים היתה כה גדולה עד שהכהן בלובשו בגדים אלו, היה בכוחו לכפר על עבירות שונות, בעיקר אם הן נעשו ללא כוונה תחילה, ולעצור את חרון אף ה'.

זאת ועוד, הופעתו של הכהן במשכן בבגדי כהונה שניתנו לו על פי צו האלוקים, הזכירה למתבונן את דבר הענקת הכסות לאדם הראשון בתחילת דרכו בתבל. היתה זו הענקה לשם תפקיד, למען יישמר בכל אורחות חייו מן החייתיות האורבת לו בכל פינה. הבגדים מעדנים, מוסיפים נופך לנשמה ומכוונים את האדם לקיום יעודו בחיים.

זוהי תכונת הבגד ומהות הכהונה. המודעות לגדלות האדם נוצרה על ידי לבישת בגדים אלו ותרמה לתיקון החברה ולכפרה כקרבן.

לשכה מיוחדת היתה בבית המקדש לצורך הטיפול בבגדי הכהונה. הממונה של לשכה זו היה אחראי להכנתם של בגדי כהונה אשר ישרתו את הכהנים בעבודתם. לשכה זו ששמה 'לשכת פנחס המלביש', היתה מימין לשער ניקנור, השער שבו נכנסו הבאים לעזרת ישראל. בלשכה זו היתה מלתחה מסודרת שבה אוכסנו בגדי הכהנים.

מכיון שהבגדים נעשו "לכבוד ולתפארת" היה עליהם להיות חדשים, נאים ומצוחצחים. כהן שעבד בבגד שהיה קצר או ארוך ממידתו, עבודתו פסולה. בגדי הכהונה לא עברו כל כיבוס, שכן בגד שבלה או התלכלך מעט, יצא מכלל שימוש, ועשו ממנו פתילות להאיר את שטח העזרות. כך נהגו בכל בגדי הכהונה, למעט בגדי כהן גדול שהיו טעונים גניזה לאחר שבלו. גם את פתילות המנורות שהאירו בשמחת בית השואבה את כל ירושלים, היו מכינים ממכנסי הכהנים ומהאבנטים שבלו.

בגדי הכהונה הינם אפוא חלק מעבודת הקודש והמקדש, והם תורמים מקדושתם לעבודת ה' כולה.