ביום הכיפורים נתרצה הקב"ה לישראל ואמר למשה: "סלחתי כדבריך", ומסר לו את הלוחות האחרונות.

ביום שלמחרת הזדרז משה רבנו להודיע לעם ישראל את דבר הציווי אודות הקמת המשכן. המשכן אמור היה להשכין את השכינה הקדושה בתוככי עם סגולה, ושמו "משכן העדות" העיד על מהותו, עדות לישראל שמחל להם הקב"ה על מעשה העגל, שהרי הישרה את שכינתו ביניהם.

כדי להודיע על בנית המשכן כינס משה רבנו את כל העדה (שמות ל"ה, א'): "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל". כינוס כל העם במעמד זה, היה לא רק כדי שהכל ישמעו וידעו את הענין הנשגב העומד לפניהם, ויזדרזו להביא את נדבותיהם למשכן. אחדות זו של כל העם היתה המרכיב המרכזי שנדרש כדי להקים את המשכן.

לכאורה, קיימת סתירה בין החינוך להאמין באלוקים רוחני, אין סופי, שאינו נתפס כלל במושגי המרחב והזמן, לבין בקשת האלוקים לשכון בין בני האדם בבית משלו, וכפי שנאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

המושג "אלוקים" בטהרתו מנוגד אמנם לרעיון המשכן הארצי, אולם בני ישראל עצמם הם שדרשו את הקמתו. "ריבונו של עולם", טענו, "מלכי הגויים יש להם אוהל ושולחן ומנורה ומקטר קטורת... ואתה הוא מלכנו... לא יהיו לפניך תכסיסי מלוכה? אמר להם: בני, אתם בשר ודם צריכים לזה, אני איני צריך" (מדרש אגדה).

האלוקים אינו זקוק למשכן, האדם הוא זה שזקוק לו. המשכן הוא הפשרה בין האמת המוחלטת לבין טבעו המוגבל של האדם. זהו הוויתור האלוקי לחולשת האנוש שבנו, המבקשת להשביע גם את החושים בדבר שיזכיר לה את נוכחות האלוקים. לא די באידיאלים מופשטים ונשגבים כדי לקיים נוכחות זו בלב האדם. אלו לעולם לא ינצחו את עגלי הזהב למיניהם, הקורצים והנוצצים במוחשיותם המשכרת. האדם נוטה מטבעו למוחשי. המשכן יסייע ביד האדם בעת ההתמודדות מול הכוחות המנוגדים שבלבו, ובאמצעותו יקל עליו להתקשר אל האלוקי, אל המופשט שמעבר לחושים.

בני ישראל דרשו משכן, והאלוקים הסכים לדעתם. אולם על האדם הוטל לבנות אותו במדוייק לפי הצו האלוקי.

זוהי הוראה משמעותית. היא מעניקה עומק בל ישוער וערך נצחי למשכן. בהוראה זו יצא המשכן מגבולות העשייה האנושית, והפך ליצירה אלוקית. בתבנית המשכן - "תבניתם אשר אתה מראה בהר" (כ"ה, מ') - משתקף מבנה היקום על אחדותו ועל רבגוניותו, על הגלוי ועל הנסתר שבו, על החומרי ועל הרוחני שביסודו.

קיימים שלושה גורמים: היקום, המשכן - והאדם הניצב בינותם. משולש זה מעורר את המחשבה ואת הדמיון לרצות לחתור אל הסוד הפנימי. האלוקים ברא עולם לאור תכלית מסויימת, ושיכן בו את האדם. האדם בונה משכן בתוך העולם לפי תכנית אלוקית, כדי להשכין את שכינת האלוקים בקרבו. הכל מתאחד לתמונה אחת.

נתאר מעט את מבנה המשכן ואת קדושתו:

המשכן נבנה מעצי שיטים, מעמודים הגבוהים עשר אמות שהושמו בתוך אדני כסף. עשרים קרש היו בצפון ובדרום ושמונה קרשים במערב. אורכו של המשכן שלושים אמה ורוחבו עשר אמות. המשכן עצמו נחלק על ידי פרוכת לקודש ולקודש הקדשים. בקודש עמדו המנורה, השולחן ומזבח הקטורת. בקודש הקודשים, שמידתו היתה עשר אמות רבועות, עמד ארון הברית.

המשכן היה מכוסה במספר שכבות של יריעות שונות העשויות מעורות עיזים, תחשים ואלים מאדמים. השכבה הראשונה היתה ארוגה מחוטים יקרים שונים.

סביב המשכן נבנתה חצר שאורכה היה מאה אמה ורחבו חמישים אמה. בחצר ניצבו מזבח העולה והכיור ששימש לרחיצת ידי הכהנים ורגליהם לפני גישתם לעבודת הקודש.

את המשכן ניתן היה לפרק, לטלטלו ממקומו בהתאם למסעות בני ישראל במדבר סיני, ולבנותו במקום החניה החדש.

המשכן שכן בארץ ישראל במשך מאות שנים עד שנבנה בית המקדש בהר המוריה על ידי שלמה המלך. המקום העיקרי בארץ ישראל שבו היה המשכן הוא שילה, שבו שכן המשכן במשך שלוש מאות ששים ותשע שנים.

כבר בראשית דרכו למד העם, כי בניגוד למה שראה במצרים ויראה בארץ כנען, אין קדושה בעצמים, כי אם רק בדבר האלוקים. על כן הושמו הלוחות נושאי דבר ה' במרכז חיי העם, בקודש הקודשים במוקד הקדושה עצמה, למען יחדרו המילה, הרעיון, החזון, המוסר האלוקי ויישומו אל תודעת העם. העם למד שדבר ה' הוא העיקר וכל חפצי הקודש משמשים אותו, ואינם מטרה בפני עצמה.

ויותר מכך, משכנו האמיתי של היהודי מצוי בלבו, בביתו ובחברה שעליו להקים. כך למדנו מן הכתוב: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שם כ"ה, ח'). לא נאמר: "בתוכו", כלומר, רק בתוך המבנה שתקימו לכבודי ולתפארת שמי, אלא נאמר: "בתוכם", בלשון רבים, ללמדנו, שהשכינה תשכון גם בלבו של אחד ואחד מבני ישראל.

זאת ועוד, האלוקים התנה את קיומם של המשכן ושל המקדש ב"אם בחוקותי תלכו" (ויקרא כ"ו, ג'). ה' אינו משרה את שכינתו, את שמירתו ואת ברכתו אלא רק בקידוש חיינו הפרטיים והציבוריים ובקיום מצוות ה'. דבר זה התאמת בשני החורבנות של המקדש בירושלים. כאשר לא מילא העם את חובתו הרוחנית, חרבו מקומות קודש אלו.

המשכן היווה מעמד הר סיני תמידי בקרב ישראל. בהר סיני התגלה הבורא לבני ישראל וקידש אותם, ואותה התגלות המשיכה במשכן ובמקדש. אחד המאפיינים של עם ישראל הוא היותו מאוחד כפי שעמד למרגלות הר סיני, "כאיש אחד בלב אחד". גם המשכן, שהיה המשך ישיר לאותו מעמד מרומם, דרש איחוד של כל הלבבות.