הגאון רבי משה שפירא שליט"א מסר שיחה בסמינר "ערכים" שהתקיים במלון נוף ערד. לאחר השיחה ביקש אחד מן המרצים - תלמידו של הרב, להזמינו לחזות במראה מרהיב: שם, בשיפולי הרחוב שבקצה העיר ערד, ישנו מצפה המשקיף אל הנוף המדברי המדהים הנפרש עד לים המלח. היתה זו שעת שקיעת החמה, השמש צבעה את ראשי ההרים בצבעי אדום צהוב כתום עזים. על הפסגות נראו איילים בעלי קרניים מרשימות מביטים אל האופק. הרב נעצר ושקע במחשבות. ואז פתח בתפילה נרגשת דקות ארוכות. בסיומה הביט התלמיד על עיני הרב הדומעות ושאל: ילמדנו רבנו ממתי מקום זה נהיה למקום תפילה...?! השיב הרב: ראה והתבונן, המקום בו אנו נמצאים הוא נוף 'בראשיתי' - יד אדם לא נגעה ביופי הזה. כשעומדים מתפעלים ומתרגשים מהסדר והשלמות המדהימים, הלב מתרחב, הרגשות גואים, ואנו מתמלאים ביראת הרוממות מעוצמת המקום, המובילה לאהבה אין קץ ליוצר בראשית, כנאמר ברמב"ם. חשבתי לעצמי שזו השעה המתאימה ביותר לנצל רגעי אהבה אלו  לתפילה והודיה על העבר ובקשה על העתיד.  

תפילת ליל ראש השנה פותחת את תפילות הימים הנוראים בבקשת: "ובכן תן פחדך ד' אלוקינו על כל מעשיך". בבית הכנסת בקהילה גדולה במנהטן שבארה"ב, ניגש פסיכולוג חוזר בתשובה אל הרב המקומי בשאלה: זו לי הפעם הראשונה הזכות להתפלל את נוסח התפילה של ר"ה, והנה התפילה נפתחת בבקשה: "ובכן תן פחדך ד' אלוקינו על כל מעשיך". כיצד יתכן לבקש במתנה: "פחדים"?... הלא אני כפסיכולוג ה'מתפרנס' מפחדים וחרדות של בני אדם... יודע עד כמה הם שורש וסיבה לאין ספור קשיים ובעיות בחיים! כשהאדם נמצא בפחד הוא מנותק מעולמו האישי, ומנוע מכל עשייה חיובית. הפחד משתק את אישיות האדם! כך שחוץ מאיתנו, הפסיכולוגים והפסיכיאטרים, אין לאיש תועלת מהפחדים... מה א"כ פשר התפילה?!

ענה הרב: ראה, אכן צודק אתה בהגדרת תחושת הפחד. כיום האדם המודרני המנותק מהווייתו הרוחנית האלוקית, סובל מפחדים רבים ומגוונים; כל אחד והפחדים המיוחדים שלו. אך היהודי המאמין יכול להשתחרר מכל הפחדים האלה על ידי שייטע באופיו פחד אחד הגדול מכולם, מעין פחד עליון. אם יפחד האדם מהאלוקים, יסורו ממנו כל פחדיו השונים האחרים! ותשרור בו השלווה והרוגע מכול הסובב. אלא שפחד זה אינו מהסוג שזקוק לטיפולך... הוא פחד חיובי בונה, כיצד?

כשמתבוננים בכל כתבי הקודש לא נאמר, ולו פעם אחת, לשון 'פחד' מפני הקב"ה! אלא לשון "מורא" מפניו, כגון: "ויראת מאלוקיך" וכו'. הביטוי השגור: "יראת שמים", ולא "פחד" שמים! כן בנוגע למצוות "כיבוד הורים" נאמר הלשון: "איש אביו ואמו תיראו" ולא - "תפחדו". פחד ויראה הם שני מושגים שונים.

המושג פחד בקונוטציה שלילית מופיע בתורה בתור קללה: "והיו חייך תלֻאים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך... מפחד לבבך אשר תפחד" הפחד היא תופעה פסיכולוגית המוגדרת בשפה המקצועית: "פוביה" שפרושה: חרדה המשתקת את יכולת האדם לפעול או להתגונן מפניה. כאשר האדם שרוי בפחד המהלך אימים עליו, הוא אינו מסוגל להבהיר לעצמו: מפני מה ומי הוא חושש, או מה ההיגיון שיש בפחד. כי הפחד הוא כח עיוור, אפל ומצמית, המסוגל לשבור את האדם מבחינה פיזית, נפשית ורוחנית כאחד. הפחד הוא השונא המובהק של האדם, וגורם שחייו עלי אדמות יהיו ללא נשוא. כנאמר לעיל בקללות.

לעומת זה, "יראה" זהו רגש שיש לו בסיס הגיוני ותכליתי. יראה היא מצב שבו האדם ירא מתוך בחירה חופשית לחלוטין. האדם הירא יודע את המקור והסיבה ליראתו. שורש המילה "ירא" זהה לשורש המילה "ראה". אם לאדם עיניים בראשו הוא רואה נכוחה את מהלכי ההתפתחות ההיסטורית בעולם ואת חוקי המציאות, ונוהג בחכמה ובזהירות בדרכי החיים - הוא מלא יראה כלפי הסמכות שמעליו. היראה מגיעה כתוצאה טבעית ממחשבה ומיישוב הדעת בהתבוננות מעמיקה על חיי האדם בעולמו. היראה והאהבה משולבות זו בזו. כנאמר: "ואהבת את ד' אלוקיך"  ונאמר: " ויראת מאלוקיך". ואין בכך כל סתירה. כמו להבדיל בין בני אדם יתכן לאהוב אדם וגם לירוא ממנו, כמו במצוות "כיבוד הורים" שאנו יכולים להכיל את האהבה להורים ובבד בבד לירוא מהם ולכבדם. כך להבדיל אהבת ד' נובעת מיראת ד'.  וע"כ "פחד ויראה" אינם יכולים לדור בכפיפה אחת. אדם השרוי בפחד הוא משותק מפעילות רציונאלית, כישרונות ויכולתו משותקים לחלוטין. והוא מגיב בתגובות רגשיות בלבד. אך הירא, לעומתו, נכנע בהיגיון מול המלכות שמעליו. כי הוא עצמו מלכותי.     

תפילות ראש השנה סובבות על ציר ה"יראה". הבקשה של: "ותן פחדך" כוונתה להגיע אל התוצאה של: "וייראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים" שהיא יראת הרוממות. עומק הבקשה הוא שהקב"ה יסיר את המחיצות המסתירות את הנהגתו בעולם. ויתגלה לעין כל שיש מנהיג לבירה. כך ישתנה העולם כולו מהקצה אל הקצה. כי ההסתרה וההעלמה גורמת לכפירה ואפיקורסות. העולם נראה כלפי חוץ כספינה ללא קברניט ח"ו, שלטון הרשע מראה עצמו כשולט יחידי העושה ככל העולה על רוחו. אך אנו היודעים בבהירות: "כי המלכות שלך היא" כל הנהגה הקיימת בעולם היא לא של בני אדם כלל וכלל, כי הלא: "לב מלכים ושרים ביד ד'", כבובות תיאטרון הזזות ורוקדות, ולעיתים נלחמות בקרבות עזים זו בזו, אך יש מישהו מאחור שיצר את הבובות, ומושך בחוטים. הבעיה היא שהקהל מוחא כפיים לבובות... ולעיתים חושש ונפחד מהבובות המאיימות... 

אנו בר"ה מתעלים מעל צרכי היום יום השגרתיים, עיקר ר"ה נסוב על גילוי "מלכות שמים".  בקשתנו: "ובכן תן פחדך", כשיוסרו המחיצות, ותיחשף האמת האחת והיחידה בעולם. יכירו וידעו  יושבי תבל - "כי לה' המלוכה ומושל בגויים".

                                                                              שנה טובה ומתוקה.