ימים אחדים לפני חג הפסח, חלה כ"ק הרבי בעל השפע חיים מצאנז זי"ע בזיהום קשה, ואושפז בביה"ח בארה"ב. בערב פסח בדקוהו הרופאים והורו לו להישאר בליל הסדר בבית החולים ומפאת מצבו יהיה אסור לשהות לצדו אפילו לא בני ביתו. למשמע הדברים פרץ הרבי בבכי סוער, אך קיבל את גזירת הרופאים. בכ"ה בניסן שוחרר הרבי בס"ד לביתו. שמשו ומקורבו הרה"ח רב יוסף בנימין ויליגר ז"ל בא לחדרו כדי ללוותו לביתו. וכשנכנס לחדר פתח הרבי את סגור לבו וסיפר לו מדוע פרץ בבכי, וכה היו דבריו: "מאז שנולדתי, אני יכול לומר שאין כמעט צרה אחת בעולם שלא עברתי! אבל מעולם לא בכיתי ולא הסתכלתי על צרותי, מפני שחששתי שמא, אולי, אחד חלקי מליון, ישמע שיש לי חלילה ולו בדל של טענה על הקב"ה!!! קבלתי הכל באהבה. אך כשבשרו לי בני משפחתי שאאלץ להישאר בבית חולים בליל הסדר פרצתי בבכי, מפני שראיתי את הצער על פניהם של רעייתי וילדי הצעירים שלא נזכה לערוך יחד את ליל הסדר, כאב לי הצער שלהם!"

סיפור מפליא זה סיפר זקן חסידי צאנז רבי יוסף בנימין ויליגר ז"ל שהלך לעולמו לפני כמה שבועות...  הוא הוסיף: "התבוננו, הרבי עבר יתמות קשה בגיל כה צעיר, עבר את כל מאורעות השואה בה  שיכל את רעייתו ואת אחד עשר ילדיו! הי"ד. והוא מעיד על עצמו שמעולם לא בכה עליהם. כדי שלא יראה חלילה שיש לו טענות כלפי שמים. אך על מה הרבי כן בכה? על צער הזולת! על בין אדם לחברו!". בינו נא זאת. (מפי הרב יוסף לנדמן שליט"א).

"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ". רש"י פותח בשאלתו של רבי יצחק :"לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם", שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל. ומה טעם פתח בבראשית?" ומיישב זאת: משום "כח מעשיו הגיד לעמו..." מפני טענת אומות העולם על בעלותם של עמ"י על ארץ ישראל. בתשובה, מפרטת התורה את תהליך בריאת העולם והתפתחותו בידי בורא עולם. והוא זה אשר החליט לתת לעמו את ארץ הבחירה.

שואל בעל ה"נתיבות שלום" זי"ע במאמר הפתיחה לספר בראשית: תשובת רבי יצחק מיישבת אך את  הפרשה הראשונה שבתורה המתארת את סדר בריאת העולם. ומה בדבר שאר פרשיות ספר בראשית, עד למצות: "החודש הזה לכם" שבספר שמות?!

ומיישב תשובה נפלאה: (מעובד ע"י כותב הדברים) עניינם של פרשיות התורה מבראשית ועד למצות: "החודש הזה לכם", היא ללמד את סוגיית: "עבודת המידות". ספר בראשית מוגדר בלשון חז"ל: "ספר הישר", ומטרתו ליישר אורחותינו. אותם מעשים המפורטים בספר בראשית, אינם סיפורי דברים בעלמא. התורה, משמעותה מלשון הוראה. כל התורה - על כל מילה ואות שבה - מורים לנו תורת חיים. מאחורי כל סיפור ומעשה המפורט בתורה מסתתר עולם שלם של מידות טובות או רעות. מהתבוננות והעמקה במעשים אלו, ניתן ללמוד ולהפנים את הנדרש בחובת האדם בעולמו, בעבודת זיכוך המידות.

ידועים דבריו המבהילים של רבי חיים ויטאל זי"ע בספרו "בשערי קדושה", על חשיבות עבודת האדם בזיכוך מידותיו הרעות, וז"ל: "לפיכך ענין המדות הרעות קשים מן העבירות עצמן מאד מאד. ונמצא כי יותר צריך ליזהר ממדות הרעות יותר מקיום המצות עשה ולא תעשה, כי בהיות בעל מידות טובות בנקל יקיים כל המצוות". (ח"א ש"ב)

נתבונן בעומקם של הדברים: "יותר צריך ליזהר ממדות הרעות יותר מקיום המצות עשה ולא תעשה"?! א"כ, מדוע התורה עצמה לא מצווה בפרוטרוט בגנות המידות הרעות ובשבח המידות הטובות?!

מיישב זאת רבי חיים ויטאל עצמו, וז"ל:      

"כי ענין המדות הן מוטבעות בנפש השפלה הנקראת "יסודית" (נפש הבהמית), והנה בנפש הזה תלויות המדות הטובות והרעות, והן כסא ויסוד ושורש אל הנפש העליונה "השכלית", אשר בה תלויין תרי"ג מצות התורה. ואמנם הן הכנות עקריות אל תרי"ג המצות בקיומן או בביטולם, יען כי אין כח בנפש השכלית לקיים המצות אלא באמצעות נפש היסודית המחוברת אל הגוף עצמו".

ביתר ביאור: כמו בבניית בית. יש יסודות ויש את הבניין עצמו. חוסנו וחוזקו של הבית היפה והגדול ביותר נעוץ ביסודותיו. וכשהיסודות רעועים, אזי הבניין בסכנה. גם באישיות האדם שוכנים שני חלקים, הנפש היסודית הנמוכה, והנפש השכלית הגבוהה. הנפש היסודית מהווה את היסודות והתשתיות לנפש השכלית. וכאשר הנפש הבהמית לא עברה תהליך עידון וזיכוך, והאדם נשאר חומרני, ארצי, יצרי, אזי לא יהיה כל קיום והשפעה חיובית ביישום תורה ומצוות. כי כשהיסודות רעועים הבניין יקרוס לבסוף. וע"כ "עבודת המידות" מהווה את הכנת הכלי קיבול להכיל את השפעת אור המצוות. בבחינת: "דרך ארץ קדמה לתורה", ורק לאחר שהכלי קיבול צוחצח כראוי, אזי יש מקום לאור התורה והמצוות.

ולפיכך לא נזכרו עניין המידות במפורש בתורה, כי התורה ניתנה ליהודי רק אחרי שעידן את אישיותו.  וכיצד ידע האדם לזכך את אישיותו? התשובה לכך נמצאת במעשים המובאים בספר בראשית. במעשים אלו, מעשי האבות הנשגבים, התנהלותם בביתם ובתוככי משפחתם, התמודדותם עם בנים ההולכים בדרך ד', ואלה שסרחו, התנהלותם בארצם ובנדודיהם ברחבי העולם, ומשא ומתן שנהלו מול מנהיגים טובים ורשעים - מהם אנו למדים את היושרה הנדרשת מאתנו. כדי להיות ראויים לזכות לאור התורה והמצוות. גם מהתבוננות בהלך מעשיהם של הרשעים והחוטאים, אנו למדים את דרך הישר בבחינת: "סור מרע". אך יותר מכל אנו נדרשים להתבונן וללמוד מתהליך בריאת העולם והאדם בידי בורא עולם על כל שלביו. לאור ביאורם של מפרשי התורה, את הנדרש והמצופה מעמנו לנהוג בהנהגות טובות ובהליכות נכונות.

נתבונן באחת מהן - טרם יצירת האדם: "ויאמר ה' נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בראשית א' כ"ו) מביא רש"י את השאלה - הלא מן הראוי היה לכתוב: "ויאמר אלוקים אעשה אדם", והלא הקב"ה לבדו ברא את האדם! אלא, "ענוותנותו של הקדוש ברוך הוא למדנו מכאן, לפי שהאדם הוא בדמות המלאכים ויתקנאו בו, לפיכך נמלך בהם..." ומוסיף רש"י שמסר זה כה חשוב ללמידה למרות "הסיכון"  שיהיה מקום לכופרים להוכיח את טענותיהם: "נעשה אדם - אף על פי שלא סייעוהו ביצירתו ויש מקום לאפיקורסים לרדות (להקשות), לא נמנע הכתוב מללמד - דרך ארץ ומדת ענוה, שיהא הגדול נמלך (מתייעץ) ונוטל רשות מן הקטן".

מה פשרה של התייעצות זו? וכיצד היא תמנע את קנאת המלאכים?

התשובה היא, וודאי שאין הקב"ה זקוק למסייעים לברא את האדם, ולא את דעתם. הפנייה אל המלאכים נועדה לחדד את המסר להתנהגות נאותה ביחסי אנוש: הנה אפילו הקב"ה בורא כל העולמות, פונה אל המלאכים בשאלה: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו?!", למרות שלא מובאת תשובת המלאכים. עצם הפניה מכבדת ומייקרת אותם בתפקידם ומעמדם, עד כדי שנראה כביכול שהיו שותפים ביצירת האדם. אנו בני אדם קרוצי חומר, כאשר נקבל שליטה ומעמד בתחום כלשהוא, שליטה שיש לה השפעה על הסובבים אותנו. ק"ו בן בנו של ק"ו שעלינו להיוועץ עם אלו הנתונים לסמכותנו, ולא לפעול בשרירותיות כוחנית.

הגר"ש כהן שליט"א מביא בעניין זה את דברי בעל הלבושים בפרושו "לבוש האורה": מהותה של תורה להורות לחברה האנושית את הדרך אשר ילכו בה, ולכן היה צריך ללמדנו על ענוותנותו של בורא העולם  כדי שנדע גם אנו להיות ענווים. א"כ מדוע התורה לא מצווה בפרוש: "מצווה על האדם להיות עניו", או: "מצווה על האדם להיוועץ עם הזולת לפני  שעושה פעולה הנוגעת לו"?!  על כך הוא משיב: אמנם כן, אך הקב"ה בחר ללמדנו ולחייבנו להיוועץ עם הזולת על ידי תיאור התנהגותו שלו ולא הסתפק בכתיבה של מצווה וחובה, משום שבדרך זו של תיאור: "יש למצווה זו חיזוק יותר משהייתה מצוה בפני עצמה, שאנו רואים שהוא, יתברך, בעצמו עשה כן, ומי לא יעשה כמוהו יתברך".

כפי הנאמר שם במדרש רבה: "אמר לו הקב"ה למשה: האדם שאני בורא - גדולים וקטנים אני מעמיד ממנו. שאם לא יבוא הגדול ליטול רשות מן הקטן, אמור לו: למוד מבוראך - כיון שבא לבראות האדם נמלך במלאכי השרת." (בראשית רבה, ח' ח').

בבואנו להתחיל בס"ד מבראשית את ספר "בראשית", עלינו לזכור את החובה ללמוד מדי שבוע בשבוע את פרשת השבוע, אך יותר מכך, להתבונן מה פרשת השבוע לִמדה אותנו!...                                                                                                    חורף מועיל ובריא.