ארץ הקודש

ארץ ישראל אינה פיסת אדמה כשאר הארצות; היא נחשבת פלטין של מלך, מלכו של עולם. מי שמזלזל בה, פוגע בכתר המלך.

בתורה מצוינות תכונות ומעלות שיש לארץ ישראל גם מן הפן החומרי, אולם הללו אינן עיקר מעלתה של הארץ; מעלתה העיקרית היא מצד הרוחניות.

כשם שבחר ה' בצאצאיו של אברהם אבינו לעם ונתן להם תפקידים מיוחדים, וכשם שלשון הקודש נחשבת שפה קדושה שבה נברא העולם, כך קיימת גם ארץ מיוחדת, ארץ שנבחרה מכל הארצות.

ארצנו היא הארץ שניתן להגיע בה להישגים רבים מבחינה רוחנית. בעבר הרחוק חיו כאן הנביאים אשר זכו להגיע למדרגות רוחניות גבוהות ביותר. הנבואה קשורה ישירות לארץ הקודש, ורק בזכות הארץ ניתן להגיע למדרגות כה גבוהות. בארץ ניתן גם לקיים מצוות רבות [מצוות התלויות בארץ], שאי אפשר לקיימן בחו"ל. כאן נבנה בית המקדש, ולכאן מופנות תפילותיהם של כל באי עולם.

ארץ ישראל אינה פיסת אדמה כשאר הארצות; היא נחשבת פלטין של מלך, מלכו של עולם. מי שמזלזל בה, פוגע בכתר המלך.

מעלתה של הארץ היא בזכות היותה חביבה על בורא העולם. חביבות זו מבטיחה את היחס המיוחד שארץ ישראל מקבלת מהבורא (דברים יא, יב): "ארץ אשר ה' אלֹקיך דֹרש אֹתה תמיד, עיני ה' אלֹקיך בה מר[א]שית השנה ועד אחרית שנה". אומנם בכל מקום על פני תבל יכול היהודי להגיע לאמונה בבורא, אולם אין מקום שמתאים לקיים בו את מצוות האמונה יותר מארץ ישראל. כאן יכול כל יהודי להגיע לשלמות באמונה, ולקבל סיוע מקיום מצוות שאפשר לקיימן רק בארץ.

בית המקדש, המקום שבו השרה הקב"ה את שכינתו, הוא מקור האמונה. הבאים בשעריו של בית המקדש חשו שהם עומדים לפני ה'. תחושה זו נבעה הן מכוחה של הקדושה שאפפה את המקום, והן מהניסים ומההתרחשויות העל-טבעיות שאירעו תדיר בבית המקדש. העלייה למקום המקדש במשך כל ימות השנה, ובעיקר התכנסותו של כל העם ברגלים להיראות לפני ה', חיזקה בלב הבאים בשערי הבית את יראת האלוקים שבליבם.

גם הקורבנות שהובאו לבית המקדש קירבו את האדם אל בוראו, שהרי יסוד הקרבת הקורבן הוא מידת הכרת הטובה כלפי ה'. בניין בית המקדש ועבודת הקורבנות מותרים רק בארץ ישראל, ולפיכך אין בעולם מקום נוסף שיש ליהודי יכולת להשיג בו השגות רוחניות מעין אלו ולחוש תחושות כה מרוממות.

מאז ומתמיד הייתה קדושת הארץ אבן שואבת שמשכה את הלב היהודי. היהודים בגלות זכרו תמיד את הארץ הרחוקה, שמעולם הם לא זכו לראותה. לא רק בעת צרה; גם בתקופות ובמדינות שבהן התבססו היהודים יפה, הם המשיכו להתפלל שיזכו לשוב לארץ ישראל. מבחינה כלכלית לא היה לארץ ישראל כוח משיכה, רק דבר אחד משך אליה והידק את הקשר עימה – קדושת הארץ.

חלק עיקרי ומרכזי בתפילת שמונה עשרה תופסות התפילות אודות בניין ירושלים, חזרת השכינה לציון, חזרת מלכות ישראל, גאולת ישראל וקיבוץ גלויות. התפילות המיוחדות לחג ולמועד עיקרן בקשה, געגועים וציפייה להחזרת סדר עבודת הקורבנות לבית המקדש. בכל מאורע של שמחה מודגש שלא תיתכן שמחה שלמה על אדמת נכר. במרכזה של כל שמחה יוחדו רגעי אבל על בית המקדש ועל ציון וירושלים שחרבו.

זכינו לחיות בדור שבו המגורים בארץ הקודש נראים לנו כדבר המובן מאליו. נולדנו כאן, התרגלנו לארץ, ולצערנו לא מעטים נוטשים אותה ומעדיפים לגור באזורים אחרים בתבל. אחת הסיבות לתופעה זו היא העובדה שאנו מחשיבים את ארץ ישראל לארץ ככל הארצות; אנו חיים בה את חיינו החומריים, שועטים בכבישיה, ואיננו חשים שהמקום שעליו אנו עומדים, אדמת קודש הוא.

אך צקון לחשם של כל הדורות שערגו להגיע לכאן מלמד על גדולת הארץ. המקומות הקדושים ואף לימוד התורה בארץ יש לו קדושה מיוחדת. כל אלו חוברים והופכים את החיים בארץ למערכת חיים מיוחדת, קדושה יותר ומרוממת יותר. גישה זו מעניקה משמעות רבה לחיינו כאן. עלינו לחוש שאנו חיים בפלטין של מלך, בארצו המקודשת של מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא.