המושג 'טומאה' כוונתו היא למצב של חוסר ניקיון רוחני. אנו לומדים זאת מדברי התורה (ויקרא י"א, מ"ד): "ולא תטמאו את נפשותיכם". הטומאה היא מצב הקשור לנשמה או לנפש של האדם, ולא לגופו.

באופן כללי קשורה הטומאה להופעתו של המוות על כל צורותיו. המוות הוא התחנה האחרונה והבלתי נמנעת של האדם, של הבהמה, של החיה, ואף של הפרח. כוכבים גוועים, גלקסיות מתפרקות, היקום כולו נמצא בתהליכי ניוון תמידיים. חוויות יומיומיות אלו משפיעות על האדם. המפגש עם המוות עלול לשבש את האמת שבלב האדם. העובדה הניצבת מול עיניו עלולה להיות חזקה מכל תחושה פנימית נוגדת, חזקה מכל הכרה במהותו הרוחנית והנצחית של ה"אני" הנסתר והאמיתי המצוי בתוככי האדם.

האמרה "חיים רק פעם אחת, ולכן תנו להנות מהחיים", מבטאת את השיבוש, את הטעות שבהסקת מסקנות לנוכח החידלון.

המת הוא "אבי אבות הטומאה". גם בהמה ושרץ מטמאים במותם. הצרעת אף היא סוג של בשר מת, וכעין זה גם שאר סוגי הטומאות. גם מי שנטמא על ידי מגע בטומאה אחרת, הריהו קשור בעקיפין אל המוות.

העובדה שגופת האדם המת, ואפילו היה בחייו צדיק, מטמאה בצורה חמורה, עשויה להיתפש כבלתי מובנת. אך חכמים לימדונו מעט דברי מבוא לעניין. הם מסבירים כי דווקא הדבר המקודש ביותר עלול ללקות בטומאה החמורה ביותר, בהסתלק ממנו נקודת הקדושה.

בעולם הפיזיקאלי מוכרת התופעה שהטבע "אינו סובל" מצב רִיק (ואקום), והוא שואף להתמלא. ככל שגדל הריק, כך גדלה שאיפת החלל להתמלא. באופן דומה ניתן להבין את טומאת האדם המת. בחיי האדם ממלאת את ישותו נשמה אלוקית שקדושתה חובקת זרועות עולם, כי היא נחצבה מתחת לכסא הכבוד. עם נטילת הנשמה מן הגוף, נוצר בגוף חלל ריק מבחינה רוחנית, כי הסתלקה הקדושה, וחלל זה מתמלא עד מהרה בטומאה. דווקא בשל העובדה ששכנה במקום זה נשמה טהורה, חלוּת הטומאה עליה היא חמורה ביותר, וזוהי טומאת מת, שהיא "אבי אבות הטומאה".

זהו גם שורש טומאת יולדת (המבוארת בפרשת "תזריע"). כאשר האשה נושאת עובר בקרבה, חופפת עליה קדושה עילאית, שהרי המפתח של לידה מצוי בידיו של הקב"ה. בתקופת הריונה מהווה האשה משכן לקדושה. בעת הלידה, כאשר נפרדת האשה מעוברה, מסתלקת הקדושה, וההסתלקות משרה על הגוף רוח טומאה. העובדה שהקב"ה נטע בנו חיים שיש בהם קדושה עילאית, היא הגורמת שהיעדרות אותה קדושה פותחת פתח לטומאה לשרות על הגוף.

גרעין השורש של המילה טומאה הוא ט.מ. - המופיע בשורשים: אטום, טמון ועוד. משמעות שורש זה היא שקיים גורם נעלם, 'משהו מעבר', אך הוא נסתר ובלתי נראה. אין אפשרות לראות את 'מה שמעבר', מפאת האטימה. מפני המחיצה המבדלת בין האדם המתבונן לבין הפנימיות. למטרה זו נחוצה הטהרה. האותיות ה.ר. (הבאות אחר האות ט' בשורש טה''ר) מופיעות במילים: זוהר, צוהר, צהריים, שעניינן אור. המטרה היא להאיר ולאפשר לראות את מה 'שיש מעבר'. לעיתים האדם אינו תופס, אינו מבין ואינו מגיע ל'נקודה' הפנימית, עד שהוא זוכה ל'הארה'! מטרת ההיטהרות מן הטומאה להאיר את התכלית הרוחנית של האדם ולהשיב לו את ההכרה ב"אני" האמיתי הרוחני שלו.

בכל תהליך ההיטהרות מוצאים אנו את טהרת הטבילה במים. במבט פנימי, המוות ותולדותיו הינם מקורות של הטומאה, באשר הם מסמלים את ההתנתקות מהקב"ה, שהוא חי העולמים. ומצד שני, המים מסמלים את הקשר אל הבורא, אל מקור החיים המטהר את האדם.