"רבי, מדוע כה קשה לחזור בתשובה? מדוע אני נתקל   בקשיים  ומכשולים כה  רבים בדרכי אל דרך ה' ? מה הסיבה שאיני מצליח לעמוד בהבטחותיי וקבלותיי?  הלא נאמר בחז"ל: "הבא ליטהר מסייעין  אותו" כיצד זה בא לידי ביטוי אצלי?!" את כל השאלות האלה הפנה מ. בחור בעל תשובה  אל רבו - ראש הישיבה. מ. גדל בעברו בבית חרדי, ובצוק העיתים חצה את הקווים ויצא לתרבות רעה. הוא עזב את הארץ לכוון המזרח הרחוק. ושם התעסק באומנות. בנסי ניסים, בדרך לא דרך  שב בתשובה שלמה. אלא שההתמודדות קשה, והוא אינו יודע כיצד לצלוח את מהמורות החיים.

השיב לו הרב בשאלה: תאמר לי, מהו התחביב האהוב עליך? "אני אוהב אומנות, בעיקר ציור", השיב מ. "איזה ציור הכי אהוב עליך?" שאל הרב,  "פיקאסו"  הוא ענה. "ואיזה מהציורים  של פיקסו אתה הכי אוהב? " המשיך הרב להתעניין,  מ. חושב, ומגיע למסקנה :ציור "השקיעה", בציור רואים חוף ים, השמש מאירה את השמים בגוונים עזים ומרהיבים לקראת שקיעתה, ברקע ילדים משחקים בחול, וישישים הצועדים לצדם. ובכלל, הוסיף מ. , השקיעה אומרת לי המון.  יש בה הרבה משמעות בשבילי. הסמליות של השמש  שכעת שוקעת ולמחר שוב זורחת, יש בזה יותר מרמז עבורי... גם ההתבוננות בילדים השקועים במשחקם ואינם רואים את הקשישים שלצדם, מסמלת את המושג של: "דור הולך ודור בא". כל זה מעורר בי המון רגשות, סיים מ. את תיאורו. "וכמה שווה התמונה?" שאל הרב?  בדיוק עכשיו שמעתי שמכרו את הציור במכירה פומבית ב'סותבי'ס'  בשמונה מיליון דולר! ענה הבחור.

והרב ממשיך להקשות: תאמר לי, ואם לצד פיקסו כשצייר את הציור, היה עומד אדם עם מצלמה פשוטה ומצלם את התמונה המרהיבה הזו, מה לדעתך היה מדויק יותר הציור או התמונה? "ברור שהתמונה" ענה הבחור. וכמה אתה חושב שהייתה שווה תמונה כזו? המשיך הרב לברר,"כעשרים סנט". - "תסביר לי, איך זה שעל ציור הפחות מדויק משלמים שמונה מיליון דולר ועל תמונה מדויקת להפליא משלמים עשרים סנט בלבד?  התשובה היא שמצלמה טובה בד"כ לא עושה טעויות. היא מכונה המתוכננת מראש לכך שלא תעשה לעולם טעויות. אך בן אנוש אין אפשרות שלא יעשה טעויות או שגיאות. כשהוא מצייר,  הוא משקיע את כל כולו בציור. הוא מבטא בציורו את רגשותיו ותחושותיו. בעין מדויקת אתה יכול לראות שם את הנפש שלו. את החוויות שהוא עבר. כי הוא שם את עצמו בתוך הציור. ולכן היצירה  יכולה להיות שווה שמונה מיליון דולר.  מצלמה היא בס"ה רובוט מכני.

להבדיל , לקב"ה יש מיליארדי מלאכים קדושים וטהורים. הם לעולם לא טעו ולא יטעו!  אך אנו בני אדם הקרוצים מחומר, יש ניסיונות, וקשיים. עליות וירידות. לנו נתנה הזכות וההזדמנות  להתמודד עם ניסיונות ופיתויים. והם נועדו לשמש כסולמות לטפס ולעלות. וכאשר אנו זוכים לצלוח את מהמורות החיים, אנו עולים על דרגת המלאכים! כאשר באים אלינו הניסיונות, הם לא באו בטעות... אלא הם מכוונים בדיוור ישיר אלינו, להעמידנו  במבחן, האם נכנע לדחפים או נתמודד ונצלח להם, נתמודד או נתמוטט. במבחנים כאלה  לא תמיד ידינו על העליונה... הקב"ה  מצפה מאתנו לרצות  להילחם ולהיאבק. עיקר המבחן נמצא בעצם המאבק ולא רק בתוצאה. וכשמגלים נכונות, אתה תראה במו עיניך את הסיוע משמים.

מעשה זה סיפרתי לאב כאוב ושבור.  בנו  סרך והפנה עורף ליהדותו, והלך  לרעות בשדות זרים. האב , בעצת גדולי ישראל, השאיר את בנו בביתו בחדרו שבעליית הגג. והוא ורעייתו מעניקים לו את כל שיש להם כדי שיחוש שייך ובן אהוב למשפחתו.  וב"ה הוא מתחיל לשוב אט אט אל מורשת אבותיו. אלא שאחרי כול כמה צעדים קדימה, פתאום הוא שב כמה צעדים אחורנית... ולאחר מכאן הוא מתחרט ומתקן את דרכו, אך שוב חוזר חלילה... שאל האב בכאב עצור: "עד מתי?"

בתשובה פתחתי בפני האב חומש בראשית בפרשת תולדות: " ויהי עֵשו איש ידע ציד איש שדה, ויעקב איש תם ישב אהלים,  ויאהב יצחק את עֵשו כי ציד בפיו ורבקה אהבת את יעקב" (בראשית כ"ה כ"ז כ"ח) שואלים חז"ל  "במדרש הגדול": ויאהב יצחק את עֵשו, וכי לא היה אבינו יצחק יודע במעשה עֵשו שהן כעורין?, והכתוב אומר: "הלא משנאיך ה' אשנא", ומפני מה אהבו?!

אלא שהיה אוהבו בפניו בלבד, כדי לקרבו ולמשכו, שהרי קל וחומר, אם כשהוא אוהבו מעשיו מקולקלין, אילו שֹנאו וריחקו על אחת כמה וכמה, ואמרו רבותינו לעולם תהא ימין מקרבת ושמאל דוחה כלומר, יצחק אבינו ידע גם ידע היטב על טיב בנו עשיו, אך ידע שאם יטיח בבנו את האמת בפרצופו, אזי הוא יגיע למקומות שפלים פי כמה יותר. 

ונוסיף על כך את דברי בעל העקידה על הפסוק: "ותכהין עיניו" (שם כ"ז א) - ...אך בכל זאת לא נעלם ממנו דרך עשו, ורצה לזכותו במצוות לשעתו לקבל את הטוב, וכן דרך ה' בבלתי שלמים, כמו במצרים, שנתן להם זכות פסח ומילה.

ברוח דברים אלו מבאר בעל ה"שפת אמת": גם נראה שבודאי היתה ברכת יצחק לעשו באופן שהיה עשו מרוחק מהקדושה, שעם כל זה יוכל למצא הארת הקדושה, כי בודאי גם יצחק ידע שאינו צדיק, רק שסבור שעוד יוכל להתקרב להקדושה... (שם תרל"ב)

רעיון נפלא שמעתי מידידי הרב שמואל רוטנר שליט"א מנהל מחלקת "נוער מתמודד" בערכים. כתוב  בגמרא במסכת שבת  (פ"ט) :  אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב: "כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך" (ישעיהו ס"ג, ט"ז), לעתיד לבא יאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: בניך חטאו לי!   אמר לפניו: רבונו של עולם! ימחו על קדושת שמך."  ברור לכול שאם אוהבם של ישראל אברהם אבינו איש החסד עונה תשובה כה קשה כנראה שעסקינן בעבירות קשות ונוראיות. אך הקב"ה אינו מרוצה מתשובה זו, ופונה ליעקב אבינו ואמר: בניך חטאו! אמר לפניו רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך.  אמר (הקב"ה) "לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה" כלומר, לא בזקנים (אברהם) ימצא דבר טעם, ולא בצעירים (יעקב) תמצא עצה.  אזי נלך ליצחק אבינו.

"אמר לו ליצחק: בניך חטאו לי! אמר לפניו: רבונו של עולם! בני ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם "בני בכורי", עכשיו בני ולא בניך?! בהמשך הגמרא מנסה יצחק אבינו ללמד זכות על עם ישראל בכמה אופנים. וסיים את דבריו: "אם אתה סובל את כולם, מוטב, ואם לאו פלגא עלי ופלגא עליך. ואם תמצא לומר כולם עלי - הא קריבית נפשי קמך! " כלומר, אומר יצחק לריבונו של עולם. או הכל עליך, או נתחלק חצי חצי, ואם אתה רוצה שאני אקח עלי את כל החטאים גם זה מקובל, אני הקרבתי את נפשי לפניך ואני לוקח את הכול עלי. מסיימת הגמרא:  "פתחו ואמרו (עם ישראל) : כי אתה (יצחק) אבינו. אמר להם יצחק: "עד שאתם מקלסין לי קלסו להקדוש ברוך הוא".

מה פשרה של ה'עיסקה': "חצי עלי חצי עליך, או שהכול עליו"-  כיצד זה לקח על עצמו יצחק את עוונותיהם של ישראל? מיישב זאת הרה"ק רבי מאיר מפרמישלן זי"ע  : "דווקא יצחק אבינו היה יכול לטעון כך לפני השי"ת, שהרי אף הוא התנהג ככה עם עשיו בנו  רשע, שאהבו וריחם עליו וקרבו. משא"כ אברהם גירש את בנו ישמעאל, ויצחק מיטתו שלימה. אך עשיו לא רק שנשאר בבית אביו למרות רשעותו, גם הכניס את נשותיו שעליהם נאמר: "ותהיין מרת רוח ליצחק ורבקה" מבאר רש"י: "כל מעשיהן היו להכעיס ולעיצבון". הסבל מהן הגיע עד כדי: "ותכהין עיניו מראות" מבאר רש"י שמעשנן של אלו שהיו מקטרות לעבודה זרה. יצחק אבינו כבר לא יכול לראות בעיניו, מרוב הצער מעשן של ע"ז בתוך ביתו מאנשי ביתו! אך הוא השאיר אותם בבית. הוא יכול לבקש רחמים על עמו ולומר: "חצי עלי חצי עליך". יצחק ורבקה התמודדו בגבורה עם ילד הכי קשה, הכי רשע, והכי מאכזב. ולמרות הכול סבלו אותו בביתם. ובזכות אותו קושי נושעו לנצח עם ישראל!!

אין להסיק מכך הנהגה לכולם, בכל מקרה  יש להיוועץ , אך כאן נלמדת הדרכה הכללית: יש לעשות כל שאפשר לקרב ולהשפיע אהבה, כי חום ואהבה בכוחם להמיס את הקרח שהצטבר על הלב.

יהי רצון שנזכה לראות אך נחת יהודית מכל יוצאי חלצינו.