אמנם אין אנו מקיפים את כל הטעמים שבשלהם ציוה ה' לקיים את המצוות, גם לא כל הטעמים של השחיטה ידועים לנו. אולם טעמים רבים ידועים, והם נדפסו בספרים העוסקים בטעמי המצוות. אחד הטעמים המרכזיים לאופן שבו יש לבצע שחיטה כשרה הוא הימנעות מצער בעלי חיים. באופן זה מצמצמים עד למינימום את הצער הנגרם לבהמה.

התנגדות של מדינות שונות לשחיטה היהודית היא בעיקרה פוליטית, והיא באה לתת מענה למגמות אנטישמיות. הדברים באו לידי ביטוי גם בגרמניה בתקופת טרום השואה.

השדולות ההומאניות בלונדון ניסו לאסור את השחיטה באנגליה. הרב הראשי של אנגליה, הרב עמנואל יעקובוביץ' ז"ל, היה גם לורד, ובתוקף תארו היתה לו הזכות לשאת נאום נגד ההצעה המסוכנת. הוא נאם בבית הלורדים שלושים שניות, וההצעה בוטלה. הוא עלה על הבימה ואמר כך: 'ב-21 באפריל 1933 היה החוק הראשון שחקק היטלר ימ"ש – נגד איסור השחיטה היהודית. זאת, בגלל חוסר האנושיות שלה. אין לי מה להוסיף'.

וירד מן הבמה. הצעת החוק עברה מן העולם.

יש להדגיש שצער בעלי חיים אסור מן התורה. ברור לנו שהתורה חייבת להיות עקבית בנקודה זו. לא ייתכן שהיא תצווה לשחוט בצורה שתכאיב לנשחטים. אנו מצפים שאופן השחיטה על פי התורה יהיה בצורה הטובה ביותר, שלא תפגע בבהמה.

השאלה הניצבת בפנינו: האם ניתן להוכיח הנחה זו על פי הבחינה המדעית?

כל רופא מתחיל יודע שאם קיימת ירידה פתאומית בלחץ הדם בבסיס המוח, גורם הדבר לאיבוד הכרה מיידי. היהדות טוענת שמיד עם השחיטה מאבדת הבהמה את הכרתה ואינה חשה כלל בצער השחיטה, כפי שיבוארו הדברים להלן.

אנשי השדולה המתנגדים לשחיטה בצורתה הנוכחית, דורשים להמם את הבהמה באמצעות מכת חשמל במוח, שתגרום לאיבוד ההכרה. אנו היהודים איננו יכולים לקבל עצה זו, כי מכת חשמל זו תגרום לנקב בקרום המוח, שהוא אחד משמונה עשרה הטריפות המטריפות את הבהמה ואוסרות אותה לאכילה.

במשך עשרות שנים היתה התשובה שלנו לשדולה הנוצרית שאין צער בעלי חיים בשחיטה היהודית. כי כאשר הסכין, החד מאין כמוהו, חותך את הקנה ואת הוושט, הוא משסף גם את העורק הראשי. ממילא, בשעת החיתוך יש ירידה מיידית בלחץ הדם, הגורמת לבהמה איבוד הכרה. עצם החיתוך נמשך חלקיק שנייה בלבד. הסכין חד מאד וכשמתחילה תחושת הכאב אצל הבהמה, היא שרויה זה מכבר בעילפון.

התגובה של אגודת צער בעלי חיים היתה שאמנם נכון שהעורק הראשי נחתך באותה שנייה, אולם קיים עורק נוסף היוצא מן הלב, והוא הנכנס למעגל וויליס, וממנו למוח. זהו עורק הנמצא בחלק האחורי של הצוואר, בעורף. הוא עובר דרך החוליות והוא נקרא העורק הוורטבראלי, העורק החולייתי. והרי על פי השחיטה היהודית אסור לשסף את כל הראש, כך שעורק זה לא נחתך והדם זורם באין מפריע למוח. זאת אומרת, שלא תהיה ירידה חדה ומהירה בלחץ הדם כפי שאנו טוענים, וממילא איבוד ההכרה נמשך כמה דקות של ייסורים קשים לבהמה.

אך הוברר שכל הדברים הללו נכונים לגבי כל היונקים, מלבד הבהמות מעלות הגרה, הכשרות לאכילה. אמנם העורק החולייתי שלהן מטפס בגובה העורף כמו אצל שאר היונקים, אבל עד קרוב למעגל וויליס, הוא איננו נכנס אליו. העורק של הבהמות הכשרות מעלות הגרה, מתכופף לתוך העורק הנחתך בשחיטה וכל הדם שבו אינו זורם למוח, כי אם לתוך העורק הנחתך. ממילא הדם הזורם מן הלב דרך העורק החולייתי יוצא גם הוא החוצה בנקודת השחיטה. ברגע השחיטה יורד פתאומית לחץ הדם בגזע המוח והבהמה מאבדת מיידית את הכרתה.

העובדה שמבנה כלי הדם בבהמות הכשרות בלבד שונה מהמבנה של יתר הבהמות והחיות היא מפלאי ההשגחה. נראה, שהבהמות הללו נבראו באופן שלא יחושו את סבל השחיטה. הדברים מדברים מאד לאדם המתבונן בתופעה זו.