מפורש בתורה שצרות רבות תבאנה על עמנו סמוך לביאת המשיח (דברים ד', ל'): "בצר לך, ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו". עוד כתוב (דברים ל"א, כ"ט): "וקראת אתכם הרעה באחרית הימים, כי תעשו את הרע בעיני ה' להכעיסו". דברים דומים עולים מדברי הנביאים והכתובים (דניאל י"ב, י'): "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים, והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים, והמשכילים יבינו". וכן מובא בפסוקים נוספים שתקופה זו תשמש כבחינת איכות האנשים. ה' יפעל כצורף הבוחן בכור את איכות החומרים שניתנו לו. כשם שהצורף בוחן את טהרתם של החומרים היקרים מסיגים שדבקו בהם, כך בוחן ה' את לבב האנשים, האמנם טהור הוא מכל פגם.

מלשונם של הנביאים לומדים אנו כי הצרות של תקופת עקבתא דמשיחא משולות הן לצירי לידה, וכי אכן הצרות מביאות בכנפיהן בשורה על הלידה המתקרבת. כלומר, אין אלו, חלילה, צרות ללא מטרה, הלידה והגאולה קרובות הן, ויש להתעודד ולהמתין לישועה.

נתבונן בשלבים השונים של תהליך חבלי משיח:

מובא בתלמוד (סנהדרין צ"ח, ב'): "אמר רב: אין בן דוד בא עד שתתפשט המלכות על ישראל תשעה חדשים, שנאמר (מיכה ה', ב'): "לכן יתנם עד עת יולדה ילדה". כאורכם של ימי ההריון, תשעה חודשים, תארך התקופה שבה תשלוט מלכות זרה על ישראל.

מלבד זאת כתב הגר"א (הגאון רבי אליהו מוילנא) כי שבעים התיבות שבמזמור כ' בתהלים: "יענך ה' ביום צרה", הן נגד שבעים השנים של חבלי המשיח ואחריהן יגאלו ישראל גאולת עולם. במזמור זה יש תשעה פסוקים, שגם הם רומזים לתשעת החודשים שהוזכרו לעיל.

מבואר על פי גילויים אלו כי חבלי המשיח יתחלקו לשני זמנים: לשבעים שנה, הרמוזות בשבעים התיבות שבמזמור "יענך ה'", ובתשעת החודשים שהם כנגד ט' הפסוקים של אותו מזמור. בתשעת החודשים האחרונים תתגברנה הצרות ביותר, אך אחריהן יתגלה המשיח.

זאת ועוד, בסוף הגלות תהיה צרה שלא היתה כמוה מימות עולם, כמובא בספר דניאל (י"ב, א'): "ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך, והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא, ובעת ההיא ימלט עמך, כל הנמצא כתוב בספר".

המתבונן במאורעות שעטו על עמנו בדורות האחרונים, רואה במוחש את קיום דברי הנבואה, שניבאו על תקופת חבלי המשיח. אמנם אין לנו אפשרות לקבוע מתי בדיוק התחילו אותן שבעים שנה של חבלי משיח, אלו שנים כלולות בהן ומתי הן תסתיימנה, אך זאת ידענו נאמנה, שאנחנו נמצאים לקראת סיום אותו תהליך שבסופו תבוא הישועה.

עלינו להאמין שעל אף אורך הגלות וקשיי השעבוד, לא ישכחנו ה' לנצח ולא יעזבנו לאורך ימים, כמובא בנביא (חבקוק ב', ג'): "עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב, אם יתמהמה חכה לו, כי בא יבוא לא יאחר".

ככל שמתגברות הצרות, מורה הדבר על הישועה הקרובה, על הלידה המתקרבת, כמובא בתלמוד (סנהדרין צ"ח, א'): "אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר, חכה לו".

הגאולה תבוא באופן פתאומי, בהיסח הדעת ובמהירות, ואם אמנם נחכה לימים אלו בצמאון חושים ובכל ליבנו – נזכה לראות עין בעין בשוב ה' לציון.